במילים הבאות, לא פחות ולא יותר, פותח ד"ר
אבי בקר ביקורתו על הספר: "
מה מניע את שלמה זנד לחבר כתב פלסתר שני לאחר רב המכר הבינלאומי הקודם שלו" (ההדגשה היא שלי-י.ב.)
מתי ואיך הומצא העם היהודי?".
כיצד מסוגל הוא להוציא תחת ידו
מסכת שטנה (ההדגשה שלי-י.ב) שאינה עומדת בכל מבחן אקדמי ומציגה לקט סלקטיבי של ציטוטים שהוצאו מהקשרם ואף סותרים את דברי כותביהם עד כדי עיוות"", כשהוא נידרש להוצאה בעברית של ספרו של הווארד ג'ייקובסון "מה זה פינקלר", על בעיית היהודים המתביישים הסובלים מתסביך השנאה העצמית,כנראה כבדומה לספרו של תיאודור לסינג "השנאה היהודית העצמית".
טעייה הנובעת מהוויתו הקודמת בהמשך הביקורת הוא כותב לא פחות ולא יותר על "הקואליציה שהיללה את ספרו הקודם היא אותה ברית "בלתי קדושה" של מחרפי ישראל בעולם: השמאל הרדיקלי האנטי ציוני, האיסלאם הפונדמנטליסטי, הימין הניאו נאצי ומכחישי השואה. בתקשורת ובאקדמיה הערבית נושאים את זנד על כפים (ממש כך! - י.ב.), והם יכולים לצרף את ספריו כהוכחה אקדמית לכתב פלסתר ורב מכר נוסף כמו " הפרוטוקולים של זקני ציון".
דברי ההבל והבלע הללו אינם הופכים לתובנה אמיצה או נועזת של מבקר, שכמי שהיה מזכ"ל הקונגרס היהודי העולמי, דומה שיש בכתיבתו משום הטעייה הנובעת מהוויתו הקודמת. להפרכתה אסתפק' בשתי טענות אותן מציין זנד בפתח ספרו: "עם זאת, עלי לחזור ולהדגיש כדי למנוע אי הבנות מיותרות:
א. אף פעם לא הטלתי ספק בזכותם של הישראלים היהודים של היום לחיות במדינת ישראל דמוקרטית, פתוחה ואינקלוסיבית השייכת לכל אזרחיה.
ב.לא ערערתי מעודי על עצם קיומה של הזיקה הרגליוזית העמוקה ורבת השנים של בעלי האמונה היהודית לציון, כלומר לעיר קודשם. בין שתי ההנחות מוקדמות אלה אין שום קשר סיבתי או מוסרי מחייב"(עמ' 27).
בקר קובע ש"
אצל שלמה זנד השתלבה בעיית היהודים המתביישים עם הצורך העז להציל את הנרטיב הפלשתיני המשובש על-ידי חיסול ההיסטוריה היהודית".( ההדגשות שלי-י.ב.). ומיד בהמשך, ממשיכה ההשתלחות בזנד: "כדי לבטל את זכות הקיום של מדינת ישראל כמדינה יהודית ולבסס את הדה – לגיטימציה כנגד תנועתו הלאומית, הציונות, חייב זנד לבנות מערכת מסועפת של טיעונים, מגדל קלפים של פירורי תיאוריות אשר חלקן הזויות וכולן הוצאו מהקשרן ההיסטורי. נישא על גלי ההצלחה של ספרו על "המצאת" העם היהודי פנה זנד, באותן שיטות מחקר מפוקפקות, שעליהן כבר הגיבו היסטוריונים רבים, לנפץ את קיומה של מסגרת טריטוריאלית של העם היהודי בשם ארץ ישראל".
מדובר בקביעות גורפות, שאין להן כל ביסוס אמפירי כלשהו. אי-אפשר שלא לכנות אותן אלא - השמצות. דומה שאבי בקר אינו בקיא במיוחד במחקר התיאורטי בנושא הלאומיות ובהשלכותיו על ישראל, שהרי זנד מבקר בספריו את המדינה היהודית הקיימת אך מציב לעומתה מודל נורמטיבי של מדינה ישראלית (למשל בעמ' 26- 27 בספרו הנוכחי), שגם אם בקר דוחה אותו, הוא צריך לנמק זאת, במקום ללכלך בשחור.
בקר נדרש לחלק מהביוגרפיה שזנד מספק כדי לטעון ש"שורשי הדיסונס הקוגנטיבי של זנד נעוצים דור אחד לפני כן ומהולים בתסביך גנטי".כלומר מדובר לא רק בהיסטוריה בעייתית במיוחד אלא גם בבעיות גנטיות קשות של המחבר. בקר, מגלה חוסר אבחנה בהתייחסו למושג "הפוסט –ציונות", כמו גם לגבי יחס זנד לבעלי תפיסה זו, תוך שהוא טוען באמירות גורפות וקיצוניות (המאפיינות את ביקורתו זו), כלהלן: "
זנד כבר הוציא מזמן גט כריתות לפוסט ציונות של רבים מעמיתיו ובמקום להסתבך בדיסוננס של נרטיב הנכבה הפלשתינית, הגדוש בהכחשה והעלמת עובדות היסטוריות עתיקות וחדשות, פנה לכתוב מחדש את כל תולדות האנושות כדי להעלים את היהודים מן ההיסטוריה". כדי להעלים את היהודים מההיסטוריה? ( ההדגשה שלי-י.ב) , האם באמת ד"ר אבי בקר קורא את מה שהוא כותב?!
מיתוס לאומי-יהודי שכלל לא קיים במוקד טענת ד"ר בקר, שטענת זנד העיקרית הינה ש"ההיסטוריה הציונית פיתחה תיאוריה גזעית וגזענית שיצרה מיתוס לאומי יהודי שכלל לא היה קיים. הכול נועד כדי לגרש את תושבי המקום הפלשתינים שייתכן שהם צאצאי ממלכת יהודה הקדומה, היהודים האמיתיים". וכמשפט עוקצני משלים הוא מוסיף :"האם חולק זנד על יאסר עראפת שטען כי הפלשתינים הם צאצאי היבוסים?".
האם אבי בקר הוא אכן דוקטור המלמד בתוכנית לתואר שני בדיפלומטיה? האם באמת התפיסה המקובלת אצל מי שהתחנך במערכת החינוך בישראל, אינה שהיהודים הוגלו מ
הארץ ואחרי שהתפזרו ברחבי העולם ובשל האנטישמיות חזרו לארצם? (מה שזנד מכנה באירוניה כעשיית U turnׂ). מכך עולה שמדובר בקבוצה אתנית אחת, או גזע אחד, כפי שניתן ללמוד מכתבי הוגי דעות ציונים, אם כי היו כאלו ביניהם שחלקו על כך ( בהמשך). אולם דווקא זנד כבר בספרו הקודם " מתי ואיך הומצא העם היהודי" עומד על ההתגיירות של ממלכות שונות לאורך ההיסטוריה, מה שמסביר את חוסר המוצא האתני המשותף שלהן עם יהודים אחרים.
”עם הארץ", בחלקו הגדול, לפי חוקרים שונים, כולל גם לפי בן צבי ובן-גוריון במחקרם מלפני כמאה שנים, הורכב מאוכלוסיה חקלאית שנשארה בארץ וקיבלה הדתות של הכובשים מבחוץ, ובכלל זאת גם את האיסלאם. קיימת גם ספרות על שורשים מנהגים יהודים בקרב פלשתינים ביהודה, ובחברון בפרט. זה לא הופך את החברונים לציונים וגם לא לכנענים, אבל זה נותן בסיס הן למיתוס הפלשתיני הכנעני, כמו גם לשלילת ההגליה של האוכלוסיה העיקרית מהארץ, ומכאן שלא הייתה הגליה, אלא רק של האליטה הפוליטית.
טענתו של בקר אודות היהודים כעם, מסתמכת על כך ש"גם הקיצונים ביותר באיסלאם המדברים על השמדת ישראל מתייחסים ליהודים כעם". אולם המושג "עם" חסרה את המשמעות של המונח "לאום", או "אומה" מהתקופה המודרנית מבחינת שלטון ריבוני על אוכלוסיה טריטוריאלית. הרב סעדיה גאון אמר "אין אומתנו אלא בדתה", לא יכול להכיר תנועות לאומיות ומדינות לאום, באשר הללו לא היו כלל בתקופתו, אולי רק ניצניהן במספר מדינות כמו בבריטניה.
"הפוסל במומו את חברו, במומו פוסל", כתוב וזה מתקיים גם לגבי בקר. ראשית הוא קובע ש"זנד נוטל עובדות ידועות במחקר, מוציא אותן מהקשרן ההיסטורי ומבודד אותן כדי לגייס תימוכין תיאורית ההמצאה". הוא מציין שזנד "עושה שימוש מעוות במחלוקת הידועה בין הרמב"ם לרמב"ן בסוגיית מצוות ישוב ארץ ישראל ואף מצטט את האנטי ציונים של חסידות סאטמר כדי לחזק את טיעוניו."
וכאן מגיעה הפואנטה "אך מה יעשה זנד עם פסק הלכה הידוע של הרמב"ם בהלכות מלכים: "לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גויים,ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה"?
"אין כל מעמד לארץ ישראל במקרא" אולם הנקודה אינה שזנד מסתמך על חוקרים אחרים כנגד תפיסת בקר, אלא שבקר עצמו לא מתמודד עם הטענה הבאה של זנד "בזמן חייו (של הרמב"ם) כבש צאלח א-דין מחדש את ירושלים והתיר ליהודים להתיישב בה. לא נמצא זכר למאורע חשוב זה בכתביו של המלומד למרות היכרותו האישית, כרופא, עם המנהיג המוסלמי"(עמ' 118). וכהמשך לכך, מדוע לא הייתה עלייה יהודית בעקבות הרמב"ם?
בקר טוען נגד זנד הטענה הבאה: "טענתו כי ארץ ישראל היא המצאה נוצרית ורבנית אינה עומדת במבחן של בדיקת המקורות. מדהימה עוד יותר הטענה כי מכיוון שאלוהים נגלה לאברהם בחרן ולבני ישראל בסיני, אין כל מעמד לארץ ישראל במקרא. כך מנפנף הוא את היסוד המרכזי ביהדות, שהוטבע והושרש בכל הציוויליזציה המערבית.."
אולם הבטחת האל מתייחסת לא לארץ ישראל אלא לארץ כנען (בראשית י"ז, 8), וארץ כנען, טוען זנד מופיעה ב-57 פסוקים. ובנושא השמות הוא מסכם כלהלן:"האמת היא ש"ארץ ישראל", כאחד משמות המקום הרבים - חלקם מקובלים לא פחות במסורת היהודית כמו "ארץ הקודש", " ארץ כנען", " ארץ ציון", או " ארץ הצבי" - הייתה בראשיתה המצאה נוצרית ורבנית,כלומר תיאולוגיה מאוחרת ובשום פנים לא פוליטית" (עמ' 37). ובהמשך לכך: "גם בקרב היהדות השתרשה " ארץ ישראל" זמן מה לאחר החורבן בית המקדש, כאשר המונותיאיזם היהודי, בעקבות כישלון שלוש מרידותיו האנטי- פגאניות, גילה סימני נסיגה ברחבי אגן הים התיכון. רק כאשר ארץ יהודה, במאה ה- 2 לספירה, נעשתה לפלסטינה בפקודת הרומאים, ופלח חשוב מתושביה החל להמיר את דתו לנצרות, נמצא בכתבי המשנה והתלמוד את השימוש המהוסס הראשון ב"ארץ ישראל"(עמ' 37- 38).
בקר מייחס לזנד שאינו פוסט מודרני, סוציולוגיה פוליטית "פוסט מודרנית", כדי להוכיח מדוע השימוש הציוני במושג "מולדת" הוא מאוחר ושגוי ומבוסס על עולם המושגים של המאה ה-19. בקר כותב "מבלי למצמץ" כנראה " אדרבה, ניתן לטעון כי היהודים המציאו גם את המושג מולדת, כפי שהיא מופיעה בדברי ההבטחה לאברהם בספר בראשית". אולם האם מילה "מולדת" היא באותה משמעות בה היא נכתבת ביחס למאה ה-19 וה-20?
זנד מפרט בהרווחה את גלגול משמעות המושג ( בתת הפרק "מקום לידה או קהילה אזרחית"), ומגיע עד לז'אן ז'ק רוסו "בן ז'נבה הרפובליקני (ה)צמא כל חייו לראות חברות אנושיות שוויוניות וריבוניות המתקיימות על טריטוריות מוגדרות שמששמשות להם מולדות טבעיות"(עמ' 62). מה לזה ולאברהם אבינו??
בעוד שזנד כותב על לאומיות, מתקיפו בקר , שאין הוא כותב על הסכסוך הערבי ישראלי באשר "אין זכר לשנאה ולקריאות ההשמדה כנגד הישוב היהודי מעל כל במה אפשרית...או שיתוף הפעולה ההדוק של מנהיג ערבי ישראל ("אפילו לדעת זנד לא היה עם פלשתיני",- כנראה עולץ בהערה זו בקר, ושוכח שהעמים נוצרו משך ההיסטוריה) חאג' אמין אל חוסייני עם אדולף היטלר ומנהיגות הנאצית, כדי לשלב את הישוב היהודי בתוכניות הפתרון הסופי". מיד מוסיף בקר , ש"אין צורך בכך. שלמה זנד המתהדר בתוארו כפרופסור להיסטוריה הפך מזמן להיות "פרופסור של נרטיב" ועל-פי עדותו": "כמעט הכול אפשרי בהבניית נרטיבים בהיסטוריה".
אפשר כמובן לשאול מדוע זנד אינו התייחס בספרו למשטר בתקופת הישוב, ליחסים בין הישוב העברי לערבי הארץ. יש עוד שאלות שלא נשאלו. שאלות נוספות לשאלות ששואל אבי בקר הן שאלות שאינן רלוונטיות לספרו של זנד. אבי בקר התקיף את הספר כדי להתקיף את זנד, ולא כי באמת רצה להתמודד עם טענותיו.
