במקום שהמנהיגות תוביל את האזרחים ותראה להם את הדרך להצלחה, יש בישראל מנהיגות שרודפת אחרי כותרות וסקרים ומתעלמת לחלוטין מטובת הציבור.
שלי יחימוביץ’ היא אנומליה "במדבר המנהיגותי" הזה, והעובדה שהיא נאמנה לערכים שלה ולאידיאולוגיה שלה מייחדת אותה ומבליטה אותה כמנהיגה שיכולה באמת להוציא את ישראל מהמשבר הערכי הקשה שאליו היא נקלעה.
מנהיגה ערכית ונאמנה לדרכה המציאות שבה נמצאת מדינת ישראל היא מציאות מסובכת, כאשר בנוסף למשבר הכלכלי והביטחוני שבהם אנחנו נמצאים ישנו גם משבר ערכי מנהיגותי עמוק, שמפורר את החברה הישראלית. המשבר נובע מכך שאזרחי מדינת ישראל איבדו את האמון במנהיגות שלהם, בגלל שהמנהיגות בישראל משרתת אינטרסים צרים, פועלת בניגוד לטובת האזרח ומקדמת פוליטיקה סקטוריאלית שפוגעת ברוב הדומם.
בתוך כל חוסר הוודאות והוואקום המנהיגותי שבו אנחנו נמצאים, בולטת המנהיגות של שלי יחימוביץ’ שאינה נסחפת אחרי אופנות ונאמנה לדרך האידיאולוגית שמנחה אותה. האידיאולוגיה החברתית כלכלית של יחימוביץ’ לא בהכרח מקובלת על הציבור כולו, אבל האופי המנהיגותי שלה והנאמנות שלה לאידיאולוגיה שלה הם אלה שגורמים לסחף ולאמונה בה, גם בקרב אזרחים שלא בהכרח מסכימים עם כל העמדות שלה. יחימוביץ’ לא רק תוביל לשינוי חברתי וכלכלי שנדרש כאן, היא גם זאת שעשויה להוציא את המדינה מהמשבר המנהיגותי הערכי העמוק שבוא היא שרויה.
ממלכתיות במקום סקטוריאליות בניגוד למנהיגים אחרים בישראל, יחימוביץ’ סירבה ומסרבת בתוקף להיגרר לתוך דיאלוג סקטוריאלי, והיא שומרת על ממלכתיות ראויה לציון. יחימוביץ’ עושה את המלאכה שלה בנאמנות כאשר היא מסרבת להיגרר לדיון אנטי חרדי, נמנעת מייצוג של מגזרים, ובמקביל עושה הכול כדי ליצור אחדות ישראלית. שלי מוותרת על הפוליטיקה המגזרית למרות שהיא יכולה להפיק רווחים פוליטיים במידה והיא תתמוך במגזר כזה או אחר או תעודד שנאה כלפי מגזרים שונים, כי היא נאמנה לדרך שלה ולא פחות נאמנה לאתוס של עם ישראל.
בניגוד למנהיגים אחרים, יחימוביץ’ בוחרת לאחד את החברה הישראלית ולא לפורר אותה, והיא מוכנה לשלם על כך גם מחיר פוליטי. יחימוביץ' מעולם לא לקחה חלק במתקפה הפופוליסטית נגד החרדים, למרות שהיא הצהירה שהם צריכים לשאת בנטל הכלכלי והביטחוני, והיום ברור שהפוליטיקאים שהיו מעורבים במתקפה הזאת, דאגו רק לאינטרסים הצרים שלהם ולא השיגו שום תוצאות. יחימוביץ’ גם לא נכנעת ללחצים של מגזרים אחרים בחברה הישראלית שרוצים שהיא תייצג אותם והיא מתעקשת על כך שהיא מייצגת את החברה הישראלית כולה, דבר שחסר היום מאוד לחברה הישראלית.
עומק ומחשבה במקום רדידות ופזיזות בחירה נוספת שעושה שלי יחימוביץ’ היא הבחירה בין עומק לרדידות, כאשר בניגוד למועמדים אחרים היא בוחרת להתעמק בסוגיות הקשות שאיתם מתמודדת המדינה ואינה מסתפקת באמירות רדודות ופזיזות. ליחימוביץ’ אין את כל התשובות, אבל העובדה שהיא מתעמקת בשאלות הקשות ומשקיעה הרבה מחשבה בפתרונות שהיא מציעה, היא בהחלט ראויה להערכה, בעיקר במציאות תקשורתית שבה יש לחץ תקשורתי להביע עמדות קיצוניות ולהגיב לכל דבר בפזיזות.
התפיסה האידיאולוגית של יחימוביץ’ היא הבאר שממנו היא שואבת את העוצמה שלה, דבר שהוא בהחלט נדיר במציאות שבה מנהיגים שולפים פתרונות מהשרוול, ופועלים רק לפי מידת האהדה שהפעולה נותנת להם בציבור או מידת הכיסוי התקשורתי לפעולה. יחימוביץ’ נקטה הרבה פעמים בעמדה לא פופולרית ולא נסחפה אחרי דעת הקהל, ובאופן פרדוקסאלי זו העדות המובהקת לכך שמדובר במנהיגה, שיכולה להוביל את עם ישראל למציאות טובה יותר ולא במנהיגה נגררת חסרת עמוד שדרה.
מדינת ישראל צריכה עכשיו מנהיג שהוא ערכי ואידיאולוגי, במקום העסקנים שמובילים עכשיו את המדינה ועסוקים יותר בעצמם ובמטה הבחירות שלהם מאשר בטובת האזרחים והמדינה.