הרבנות חייבת לחבק המבקשים להסתפח אליה

קשה להתעלם ממציאות, שחיים בתוכנו רבבות נערים ונערות, שגדלו במערכת החינוך הישראלית והם כיום משלמים את המחיר היקר, שטלטלת הגלות לא בנתה את הבניין המשפחתי של הוריהם על בסיס ההלכה, במיוחד בתחומי ברית המועצות לשעבר. במציאות הנוכחית מדובר במאות אלפי אזרחי מדינת ישראל. אם בספרות ההלכה הויכוח היה תחום ב-ד' אמות של מישור הגותי בלבד ואך ורק הגותי, הרי באלו הימים אני עד לכך שההוד ההלכתי המכבד הוא לעתים בוטה, כאשר זוג צעיר מבקש לבנות את חייו, ומסתבר להם, שהסבתא של אחד או אחת מהם לא הייתה יהודייה. מצער ומכעיס אותי, שמעלימים מאיתנו, הציבור החילוני, את ההדר והכבוד בין המתדיינים בספרות ההלכה, כשהתפיסה המנחה הייתה של פתיחות כלפי המבקשים להתגייר. וזאת במציאות, שהבאים לבקש סעדם ברבנות שרתו בצבא הגנה לישראל, השתתפו במלחמות, חיים את החוויה הישראלית כישראלים לכל דבר, ואינם מכירים זהות לאומית אחרת. מדרש קהלת א' ו' מתייחס באהדה ובחיבוק אוהב כלפי המתגיירים, בציינו - ש"כל הנחלים הולכים אל הים והים אינו מלא, כל הגרים נכנסים לישראל, וישראל ממניינן אינו חסר לעולם." אומנם מול תפיסה אוהדת ומחבקת, אנו רואים בנידה יג, ב' ביטוי שלילי - "הגרים מעכבין את המשיח". לצערי, בכל פעם שליוויתי תלמיד או תלמידה שלי במפגשים במשרדי הרבנות, חשתי שהתפיסה של נידה יג, ב' מושלת בכיפה. בדרכו המחבקת של מדרש קהלת הולך גם המדרש בשיר השירים רבה לנוכח הכמיהה להתגיירות - "כך שהזקן יושב ודורש הרבה, גרים מתגיירים באותה שעה". לעומתו מועלית תפישה אחרת ביבמות קט, ב' - "רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים". הייתי מעדיף שהתפיסה של יבמות קט, ב' לא תופנה אל עלומים יפים ונקיים, שגדלו בישראל, חשים כיהודים לכל דבר וכל מבוקשם לבנות את ביתם בתוכנו. גרים כספחת ספרות ההלכה פתחה את שעריה לדיון. אך היה זה דיון חף מתככנות של אגרופנים פוליטיים נוסח הקרב הוולגרי והגס המתנהל לעתים בציבור. מה שכן בולט, שהגישה של הרב חלבו ביבמות מז ב' - " קשים גרים לישראל כספחת" לא הייתה מקובלת. למרות שרבים מצטטים את האמירה הזו של הרב חלבו, משתמע שגישתו אינה מבטאת בשום פנים ואופן את עמדת התלמוד כלפי הגרים. אך כיום את נחת המכה הפוגענית של הגישה הזו, למרבה הצער, חשים צעירים רבים מבני העלייה מרוסיה. מצער מאוד, שהאמירה של הרב חלבו, המצמיד לגרים את הספחת, זוכה לאזכורים אין ספור. חבל שלא מרבים לצטט דווקא את פסחים פז ב' - "הקדוש ברוך הוא הגלה את ישראל בין האומות, כדי שיתווספו עליהם גרים." גם אם קשה לי לקבל את ההסבר הזה ליעוד של עם ישראל בגולה, אינני יכול להתעלם מהפתיחות של פסחים, פתיחות מחבקת ואוהבת את המבקשים להסתפח לעם היהודי. אני מייחל לכך, שנפתח את הלב לשורה ארוכה של פסקי הלכה, שנקבעו כדי לבלום אותה נטייה של היבדלות מעמדית-זהותית, המאפיינת דינמיקה של מבנה חברתי שקולט לתוכו קהלים חדשים, קהלים של גרים. הגיעה השעה לקלוט בתוכנו את מאות אלפי האזרחים החיים בתוכנו, במיוחד יוצאי ברית המועצות לשעבר, שאנו כה מתברכים מתרומתם - למדע, לרפואה, לתעשיה, למוזיקה, לספורט, לאומנות . חובה להפסיק את מסע תיירות הנישואין של אלפי האזרחים לקפריסין. נלך בעקבות התוספתא לבבא מציעא ד', י' - "כל המכניס בריה אחת תחת כנפי השכינה מעלין עליו כאילו יצרו ורקמו והביאו לעולם". וברוח התוספתא, אין לכפות עליו אורח חיים, אלא לאפשר לו לפלס את דרכו בתוך החברה הישראלית - בתוך חברה ישראלית חופשית ופתוחה.