אבל לצורך העסקה החדשה צריך 'להחליף דיסקט' ולהיכנס לפרופורציות. צריך לחשוב מחדש, כאילו לא עשינו זה עתה (או לפני שעה או יום או יומיים) עסקה חשובה. לצורך הענין - "אין אתמול"... את הפוסט סיימתי - למדתי שיעור ואחרי מכירת נכס במאה אלף, אני לא מזלזל בקניית חולצה במאה.
אחת התגובות שקבלתי מאדם שמתמצא בפסיכולוגיה: "נזכרתי במחקר ישן בפסיכולוגיה, שלפיו עניים העריכו את המטבע של רבע דולר כאילו הוא גדול מגודלו האמיתי, ואילו עשירים העריכו אותו כקטן יותר".
"סביר להניח שאנשים במצב רוח טוב יהיו נדיבים ובזבזנים. ערב אחד, אשתי ואני יצאנו בערב מהאופרה דון ג'ובאני במטרופוליטן בניו-יורק ואני נתתי שטר של 20 דולר למישהו כהה עור (שדיבר עברית) משום שהוא אמר לי שנתקע בלי כסף. הייתי במצב רוח מרומם ולא הייתי שקול".
כשבועיים אחרי כתיבת הפוסט, התגלגל לידי הספר "נגד האלים" מאת פיטר ברנשטיין. הוא היה איש עסקים, שניהל תיקים של עשרות מיליוני דולרים ואחר כך כתב ספרים על חשיבה כלכלית. הספר הזה מבקש להוכיח שאין "כללי מזל" ואפשרויות ניחוש בבורסה.
בעיני מצא חן עמוד 369. שם הוא כותב על פרופ' דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה שעיסוקו בפסיכולוגיה והוא חקר את ההתנהגות הכלכלית האנושית. פרופ' כהנמן מספר בפיסקה שמתחילה "בראיון עתונאי" כי הוא ואשתו קנו בית. כעבור שבוע, בהיותם עדיין נרגשים מן העסקה הגדולה, קנו רהיטים בלי חשבון. פרופ' כהנמן מאשר שהוא עצמו נפל קורבן ל"חשבונאות נפשית".
אם כך, גם חתן פרס נובל לכלכלה חוטא לפעמים בעסקותיו. לפיכך, גם לנו מותר.
