הקב"ה רוצה שנתחבר אליו על-ידי התפילה. בפסוק זה מתוארות שתי תנועות: האחת, שלנו אל הקב"ה, והשנייה, של הקב"ה אלינו. הפסוק אומנם קורא לעם ישראל להתקרב אל ה' - אך לתנועה זו מלמטה למעלה, קדמה כבר התנועה השנייה: הקב"ה קרוב ונוכח, הוא כבר נמצא ואנחנו נקראים להיענות לקולו של ה' המדבר אלינו, ולהתקרב אליו גם בעצמנו ובכוחנו.
אם בימים כתיקונם ישנו צורך ליצור קשר עם מתווכים למיניהם על-מנת להגיע ל"בעלי הבית", הרי שבחודש אלול לא רק שהקשר נעשה ישיר ומוחשי יותר, גם התפילות והמעשים שלנו מקבלים משנה תוקף ההולך וגובר עד ליום הדין, יום הכיפורים.
אלול הוא חודש הרחמים, שבו הקב"ה מעמיד אותנו בפני אפשרות של חרטה, בקשת סליחה ממי שפגענו בו במזיד או בשוגג וכן מחילה למי שגרם לנו כאב וצער. המילה רחמים נגזרת משורש ר.ח.ם. האות הראשונה ר' - מכסה באופן חלקי את האות הבאה אחריה; ה-ח' לעומתה כבר סגורה יותר ועומדת על שתי רגליים על הקרקע, ואילו ה-מ' הסופית, כבר סגורה לחלוטין. הווה אומר, יש כאן יצירה ההולכת ומתפשטת מן המצר אל המרחב. ניתן לראות זאת גם להפך - וכך גם נוצר העיבור שברחם. גרעין קטן ההולך ונובט בפנים עד אשר יוצא ומתגלה לעולם.
חודש אלול משמש כרקע לימים הנוראים בהם מבקש האדם על נפשו. בימים אלו האדם מכין את עצמו לתפילה זכה המרוממת את הכוח ומטהרת את הלב. תפילה שיש בה הכרה במלכו של עולם ובאפסותו של האדם, זיכרון אבות ובקשה לגאולה שבה ישוב פאר ישראל על-כנו.
אלול, המסתיים בראש השנה, נותן הזדמנות לפתוח בתהליך על התבוננות פנימית מעמיקה, בבחינה מחודשת של מטרת החיים והתקרבות יומיומית לקב"ה. זהו הזמן האידיאלי לבחינת תכלית החיים. בנוסף, זהו הזמן בו אנו עוצרים, לוקחים צעד אחד לאחור ובוחנים את עצמנו במבט אובייקטיבי, ביקורתי, כפי שנהגו אבותינו מימים ימימה בדרכם אל תכלית השלמות האישית.
תהליך של הזדככות חודש זה פותח תקופת התעלות בת 40 יום, ששיאה מגיע ביום הקדוש ביותר - הוא יום הכיפורים - ומהווה הזדמנות אדירה להיטהרות הלב והנפש. בתקופה זו רבים מאתנו מגבירים את לימודי התורה והמוסר ומדקדקים יותר בשמירת המצוות. רבים הם אלה העורכים חשבון נפש יומיומי ועושים מאזן של מעשים טובים מול העבירות. החודש האחרון בשנה - חודש הסליחות והרחמים - יש בו מעין סיום העבר והקדמה לעתיד כאחד. ואין לך אדם מישראל הנכנס בחטף ובלי הכנה נפשית לתפילות ראש השנה ויום הכיפורים, שהרי את המבוא לכך מוצאים אנו באלול.
משנכנס אלול תוקעים אנו בשופר יום יום לעורר את הלבבות. יש קהילות הנוהגות לערוך החל מראשית החודש או מחמישה עשר בו "ליל
אשמורת", יש קהילות בהן נוהגים להשכים לסליחות החל ממוצאי שבת בשבוע האחרון של השנה. אם חל ראש השנה ביום ב' או ביום ג', מתחיל שבוע הסליחות שמונה או תשעה ימים קודם לכן. כמו-כן, מתחילים לומר את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" פעמיים ביום - בוקר וערב - עד חג שמיני עצרת. מכאן אנו למדים שיש לראות את חודש אלול כהכנה והקדמה לתהליך של הזדככות ורצון לקבל את השנה החדשה במיטב הכוונות הטובות שלנו.
ונחזור לפתיח שבו התחלנו בדברי הנביא ישעיהו : "דרשו ה' בהימצאו". מובא בירושלמי ר' ירמיה בשם ר' אבהו אמר : דרשו ה' בהימצאו - היכן הוא מצוי? בבתי כנסת ובבתי מדרשות. קראוהו בהיותו קרוב - היכן הוא קרוב? בבתי כנסת ובבתי מדרשות. אם כן, מה הייתה מטרת הנבואה? לקרוא לבני ישראל הגולים שיעלו לארץ כדי לדרוש את ה' במקום קודשו גם בבית המקדש, גם בירושלים וגם בארץ ישראל.
החודש הבא עלינו לטובה לאחר אלול הוא תשרי המסמל תשר = מתנה, ואכן שנה חדשה מהווה אפשרות של שינוי וצמיחה רוחנית ואישית מחדש.
