סוסים טרויאנים

פרשת סילוקו של המפקח הארצי על לימודי האזרחות, אדר כהן, מן התפקיד הרגיש שהופקד בידיו, לאחר שהתברר כי ניצל מעמדו על-מנת להטמיע את האג'נדה השמאלנית שלו במוחותיהם של תלמידי ישראל, מוכיחה כי בידי המדינה היכולת לסלק מדָרכה פקידים לעומתיים, שמעדיפים ליישם בתפקידם את אמונותיהם האישיות. השאלה מעכשיו, אם כן, אינה אם הממשלה יכולה, אלא אם היא רוצה. ולא תמיד היא באמת רוצה. במערכת הפקידות הממשלתית, עדיין מכהנים רבים בצלמו כדמותו של אדר כהן, ואף גרועים ממנו. יש בה, במערכת, לא מעט סוסים טרויאנים של השמאל, החותרים תחת מדיניות הממשלה הנבחרת. חלקם אף גאים במעשיהם ובמחדליהם, מעזים להטיל מימיהם מן המקפצה, ובטוחים כי איש לא יגע בהם, בין היתר בגלל מערכת אנאכרוניסטית של חוקי עבודה, ההופכת כל עובד מדינה 'לעומתי' (וגם בלתי יעיל, במקרים אחרים) למסמר בלי ראש, שמבזבז לשווא את כספו של משלם המיסים. קחו למשל את צמרת פרקליטות המדינה. לכאורה עליה להגיש שירותים משפטיים למדינה. בפועל משמשים עובדים בכירים בה קבלני ביצוע גלויים או מוסווים של גורמי שמאל קיצוניים. בכיריה נוקטים בכל האמצעים הפסוודו-משפטיים העומדים לרשותם, כדי ליישם אג'נדה פרטית משלהם, כדי להחריב או לעכב את התפתחות ההתיישבות ביו"ש. לעיתים הם מופיעים בבתי המשפט עם עמדות הפוכות לעמדת הממשלה, ולפעמים מסרבים מלכתחילה לייצגה בערכאות - מחדלים שכשלעצמם די בהם להוות עילה לפיטורים. אבל נציבות שירות המדינה פוחדת לגעת במרד הזה של משפטני המדינה במעסיקיהם ונמנעת מלעשות את המתבקש – לשלוח אותם אחר כבוד הביתה. הדברים הגיעו אגב לידי שיא מפחיד, כמעט מרד גלוי, בפרשת מגרון. אף שהממשלה הלגיטימית של ישראל החליטה שיישקל בחיוב נושא הסדרת התיכנון של מגרון, אם יתברר שקרקעות היישוב נרכשו כחוק, הודיעה לבג"ץ ראש מחלקת הבג"צים בפרקליטות אסנת מנדל, כי יש לה ולממונים עליה – כולם עובדי מדינה סוררים - בעיה קשה עם החלטת הממשלה: "העמדה כפי שהיא מוצעת על-ידי ועדת השרים להתיישבות [כלומר, הממשלה – מ"ר], מעוררת קשיים משפטיים". יש לכם, עובדי מדינה, בעיה? אוקיי, אז תלכו הביתה. מכוח איזה תקשי"ר אתם מעזים לכפות בחוצפה רבה דעתכם המלומדת יעני, על הממשלה? עובדי ציבור לעומתיים אחרים, שורצים בתחומים נוספים של שירות המדינה. תמצא כאלה במשרדי ממשלה שונים, במינהל האזרחי ביו"ש שאנשיו מאמצים אוטומטית תלונות פלשתינים על חשבון המתנחלים, ובעיניהם כל מתנחל הוא עבריין פוטנציאלי הראוי לשליפת "צו שימוש מפריע" נגדו; בתקשורת הממלכתית-ציבורית החד-צדדית, שדמויות לא מעטות בה (קרן נויבך, ארי שביט, משה הנגבי ועוד) ניכסו לעצמם את המיקרופון הציבורי; באקדמיה, ואיפה לא? פרשת אדר כהן מבהירה שהגיעה העת לנהוג גם בהם כפי שנהגו בו, גם אם מגינים עליהם חוקי עבודה אנאכרוניסטים. הגיעה השעה לאמץ את השיטה האמריקנית, שלפיה מחליף כל ממשל את הפקידות הבכירה ששירתה את קודמו, ומושיב במקומה אנשי מקצוע נאמנים לדרכו, שיבצעו את מדיניות הבוחר הדמוקרטי, ללא ערעור והרהור.