"נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה כָּל מַר מָתוֹק כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ" (משלי).
בל נשכח את שאירע את אבותינו: אברהם ירד לאפריקה בשל הרעב: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ"; יצחק הלך לגרר שבארץ פלישתים: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה". בימיו של יעקב היה רעב במצרים ובכל הארצות סביב לה ובכללן ארץ כנען, ורק בזכות תושייתו של יוסף היה לחם במצרים: "וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם". שוב יורדים בני ישראל לאפריקה לשבור שבר: "וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן".
זה לא מכבר חגגנו את חג שבועות, בה קראו בבתי הכנסת את מגילת רות. התקופה היא ימי שפוט השופטים, סיפורה של המהגרת המואביה שהפכה לגיורת, כאשר ברקע הרעב בארץ. מגילת רות מביאה את סיפורהּ של משפחת אלימלך משבט יהודה, שעקב הרעב עוזבת את מולדתה ועוברת לגור במואב: "וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו". כעבור זמן לא רב, לאחר מות אבי המשפחה, ובניו שנשאו לשתי מואביות, נותרות רק אם המשפחה נעמי ושתי כלותיה. נעמי, בהיוודע לה שהרעב ביהודה פסק, מחליטה לחזור למולדתה, רות מתעקשת לדבוק בה, באומרה את המשפט האלמותי "כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי".
בעז לוקח את רות לאישה. לאחר מכן נולד עובד ואחריו כל שושלת בית דוד, ממנו עתיד לבוא משיח בן דוד. חסד עשה לנו אלוקים שאיש לא זעק במצרים "צריך לגרש את אברהם העברי המסתנן ובני ביתו ממצרים". גם לא נשמעה קריאה מתושבי גרר אשר בפלשת אל מול יצחק וכל אשר עימו, "מה עם הזכויות של תושבינו?" השבח לבורא עולם שלא הייתה הסתה של מואבים כנגד אלימלך ונעמי הבאים מבית לחם יהודה, "נעשה הכל להחזיר אותם למקום מוצאם כי הם הסרטן בגוף שלנו". כל זה לא קרה, אחרת פני ההיסטוריה היו שונים.
פתרון אנושי אומרים שבעיית מהגרי העבודה והפליטים היא בעיה קשה למדינת ישראל, החוצה מפלגות וזרמים. אם אכן כך הם פני הדברים, הבה נמצא לה פתרון ראוי ואנושי, חדור אהבת בריות, מלא רגישות. אני משוכנע שהתאחדות בוני הארץ, בשיתוף התאחדות התעשיינים וכל האגודות החקלאיות, הנהנות מידע רב ומשופעות בטכנולוגיות לרוב, יוכלו למצוא ברצון, בשמחה ובנפש חפצה פתרונות יצירתיים, כך שבסופו של יום יוכלו הפליטים ומהגרי העבודה לשוב למולדתם מתוך כמיהה, געגוע וכיסופים.
מהגרי העבודה יוכלו לעבור הכשרה מקצועית בענפים השונים ואו אז, לאחר תקופה, יוכלו לשוב לארצות מוצאן כבעלי ידע שיאפשר להם, כמו גם לבני עמם, לבנות ולייצר כל אחד בתחום התמחותו. בכך יתרמו לרווחת ארצם.
לפיכך, אדוני ראש הממשלה, שר הפנים, שרים וחברי כנסת נכבדים, אם רצונכם לדעת מהו "מבצע לשימור ישראל היהודית" - השם שטבע שר הפנים למבצע הגירוש, אני מפנה אתכם לגמרא במסכת ביצה, בה מופיע הביטוי "ערב רב": "הני מערב רב קא אתו" (אלה מערב רב הגיעו) דכתיב (דברים יג)” ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות, בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות, בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו".
בל נשכח אף לא לרגע כי אנו בני אברהם, יצחק ויעקב, המצפים לבואו של משיח נצר לרות המואביה. מכונים אנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש" וכאן ראוי לנו מעט צניעות ובוודאי שלא התלהמות המכוונת אל ההמונים, נמוכה, רדודה, כזו שנועדה לשאת חן בעיניי המוני העם, כזו המדברת אל היצר והרגש. נמתין בסבלנות עד שנחזה בנבואתו של עמוס "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'."
ועד אז נתברך בדבריו של הנביא ישעיהו, "ובנו בני נכר חומותייך", "ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם" - ללמדנו שיש ברכה בעבודתם של
עובדים זרים.
