שטייניץ זורק לפח ההיסטוריה שכול וכאב

מה שעשה ד"ר יובל שטייניץ, שר האוצר, ראוי לכל גינוי. לא ייתכן שלעבר הדוח, שרשאי כבוד השר לחלוק על ממצאיו, הוא יתבטא בגסות ובבוטות – "צריך לזרוק את הדוח לפח הזבל של ההיסטוריה" והוסיף עוד פנינה מתלהמת, שריח של אלימות מילולית יש בה כנגד מוסד מבקר המדינה – "הכותב דוח הזוי" – לדברי שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ. צריך מנות גדושות של יוהרה והתנשאות להתבטא בלשון עברית כה מובסת ונכלמת על-ידי שר בכיר בממשלת ישראל, וזאת ללא כל תגובה מצידו של ראש הממשלה, ללא כל הסתייגות של מי שעומד בראש המערכת. איזו מידה של עזות מצח יש לסנשו פנשו החדש של הליכוד, חבר הכנסת עתינאל שנלר, שיצא לעזרתו של שר האוצר תוך כדי כך, שהוא מבקש לנגח דווקא את האב השכול ניצב בדימוס זאב אבן חן, אביה של טופז שניספתה באוטובוס. לעתניאל שנלר אצה הדרך להיות פוליטקאי זול ורדוד, כשלנגד עיניו תככנות פוליטית ולא הזדהות עם כאב זועק של אב שכול המביע את כעסו על התבטאות פוגעת של שר האוצר, שדרש לא פחות ולא יותר אלא "לזרוק את הדוח לפח הזבל של ההיסטריה". אנשים ולא ג'וקים אי-אפשר היה שלא להצטמרר למשמע הצעקה המאופקת של האב השכול זאב אבן חן – "44 אנשים נהרגו, לא 44 ג'וקים, באירוע הקשה...". חבר הכנסת עתניאל שנלר לא הצטמרר, לו יש יעדים פוליטיים, שלמענם הוא מוכן להיות שליחו של השטן ולפגוע באב שכול, שבלית ברירה פנה לבג"ץ כנגד מחדלי ממשלת ישראל, והעובדה ששרים אינם מוכנים לקחת אחריות. ד"ר יובל שטייניץ, שר האוצר בממשלת ישראל, נתן שיעור "חינוכי" לכל תלמידי ישראל איך צריך להתייחס לביקורת, איך להתייחס למוסדות ממשל – "לזרוק לפח האשפה של ההיסטוריה". אני מצר על השיעור המכוער, שנתן הד"ר לפילוסופיה לכל תלמידי ישראל. אי-אפשר להישאר אדיש לתובנה של האב השכול, רב סמל בדימוס, שאבד לו האמון, או כדברי זאב אבן חן, ניצב בדימוס – "איבדתי אמון בפוליטיקאים". ואני בנוסח שירו של שאול טשרנחובסקי מבקש לעודד את ההורים השכולים, אני מאמין באדם גם ברגעי כאב, שהחיים מנדבים לנו, למרבה הצער, בכמויות לא מבוטלות.