כתוצאה מהמדיניות שהונהגה בשנים עברו, החינוך העיוני התיכוני הרשה לעצמו ליצור מערכת סינון משלו ולבנות את הרכב תלמידיו לפי ראות עיניו. החינוך העיוני השתמר כמוסד אליטיסטי והחינוך המקצועי/ היצרני הוצע בעיקר לילדי עולים ולחסרי האמצעים.
היום בתי הספר המקצועיים נקראים בתי ספר אלטרנטיביים שנותנים פתרון לבני נוער שלא הצליחו "להסתגל" למערכת החינוך הרגילה. מחקרים מראים שהחינוך המקצועי מלווה לרוב בהסללה בגיל מוקדם יחסית, עוד לפני שכישורי התלמיד התגלו במלואם וגובשו העדפותיו ורצונותיו. הסללה בגיל צעיר מפחיתה את סיכוייהם של תלמידים מרקע משפחתי מוחלש להמשיך ללימודים גבוהים ולהשתכר בכבוד. בגרמניה מצאו כי הסללה מוקדמת הגדילה את אי השוויון בשכר. חוקרים ברומניה ובפינלנד מצאו שהעלאת גיל ההסללה החלישה את השפעת גורמי הרקע המשפחתיים על רכישת השכלה, ולכן הביאה לצמצום הקשר הבין-דורי בהכנסות, אך לא העלתה את הסיכויים של תלמידים מרקע חלש לקבל תואר אקדמי.
קחו למשל את א', נערה אינטליגנטית ביותר, יצירתית ואינטלקטואלית. א' בת 14 ועולה לכיתה ט', בשנתיים האחרונות היא התמודדה עם אובדן אבא, מעבר לעיר אחרת, קשיים כלכליים ומשבר של המשפחה סביב אובדן האב. היא עברה לחטיבת ביניים בכיתה ז' ובמחצית השנייה של השנה היא הראתה קשיים רבים סביב בית הספר. בית הספר הקצה עבורה משאבים רבים, אך לא נראו תוצאות בשטח. על כן כבר באמצע כיתה ח', בית הספר האמין כי היא איננה יכולה להישאר בבית ספרם והמליצו לה לעבור לבית ספר מקצועי, בעיקר מהסיבה שהיא לא יכולה להתאים לאופי בית הספר.
המטרה היום שעומדת מאחרי בתי הספר המקצועיים היא, להקנות לאותם בני נוער שלא הצליחו "להסתגל" למערכת החינוך הרגילה, הכשרה מקצועית או ניסיון בעבודה, בשילוב לימודים עיוניים בסיסיים. מחקר שנעשה על-ידי בנק ישראל הראה שהישגי התלמידים בוגרי החינוך המקצועי היו נמוכים בהרבה מאלו של בוגרי חינוך עיוני דומים להם: הם רכשו פחות השכלה על-תיכונית, היוקרה של עבודתם הייתה פחותה, ושכרם היה נמוך יותר. אולם, חלק מהממצאים מלמדים שהוא סייע בצמצום הנשירה מהתיכון, אחד היעדים המרכזיים שלו.
ויתרו מהר מדי ומוקדם מדי נשאלת השאלה מה בדבר א', ששאיפתה הראשונה הייתה ללמוד לתואר מנהל עסקים, אבל כבר מגיל 14 היא מסתובבת בעולם עם תחושה של חוסר מסוגלות, שוויתרו עליה מהר מדי, שהכי נכון עבורה ללמוד טיפוח החן, אופנה וקוסמטיקה. נכון שנושאים אלו מעניינים אותה מאוד בתקופת גיל ההתבגרות, אבל מה עם שאיפתה הראשונה? את השאיפה הראשונה היא למדה להשקיט ולשים בפינה, הדבר היחיד שהיא הסתגלה אליו הוא אופן בחירת השאיפות שלה. מחקרים רבים מלמדים כי לימודים בחינוך התיכוני המקצועי ביחס לעיוני, מקטינים את הסיכוי לזכות בתעודת בגרות ולעמוד בדרישות הסף של האוניברסיטאות.
איפה זה משאיר את א' שהחל מגיל 14 נסללה לה הדרך ללימודים בבית ספר מקצועי? אל לנו להתעלם מהעובדה כי הלימודים במסגרות חינוך אלו מהווים חסם בפני התקדמות ללימודים אקדמאיים, במיוחד לאלו שבאים ממשפחות דלות אמצעים. יש שיקראו לתופעה זו הסללה ויש שיקראו לזה תיעול, קשה לי לסמא את עיני כאשר גם מערכת החינוך לוקחת חלק סביל בשימור הפערים המעמדיים.
א', עם האמצעים והתמיכה שקיימים ברשותה היום, לא תוכל להגיע ללימודי תעודת בגרות מלאה וללימודי תואר ראשון, אם היא תיפלט מלימודים בבית ספר עיוני. איזה עתיד מצפה לא' ולבני נוער אחרים שמסתובבים עם תחושה שוויתרו עליהם מהר מדי, מוקדם מדי?
