חוות דעת משפטית חדשה של
משרד התחבורה קובעת כי עד לקביעת הנחיות ברורות בנושא, יוגדרו כבודה/מטען-יד שעליהם יש לשלם לנהג המונית תוספת של כארבעה שקלים, כאלה שעבורם נדרש הנהג לסייע או להתעכב לצורך העלאת המטען.
בחלל החוקי בנושא, שמנוצל לרעה בידי נהגים, לא חייבים לקבוע מסמרות ועדיין ניתן לאפשר שטח אפור שבו ניתן יהיה לגלות גמישות. אולם הפעם השטח האפור הזה צריך להיות פחות רחב.
הצעה לחייב לפי משקל נראית בעיני לא ישימה הן בשל מורכבותה הטכנולוגית, הן בשל העלות הכלכלית הלא משתלמת שבהתקנת מערכת שקילה והן לנוכח העיכוב בנסיעה שהדבר יגרום.
לטעמי, השיטה שהכי מתאימה אולי למנטליות הישראלית גורסת כי מן הראוי לחייב עבור כל מטען שהנוסע אינו יכול להניח על הברכיים באופן שלא יסתיר את שדה הראייה שלו, וחייב להניח לצידו או בתא המטען. כלומר, כאשר נוסע עולה למונית עם תיק קטן ומניח אותו על רצפת המונית הוא לא יחויב, אבל אם יעלה עם תיק גדול ויניח אותו על ברכיו באופן שיסתיר לו את הדרך - שעה שיכול היה לשים את התיק בתא המטען, וזאת במטרה לחסוך מעצמו תשלום - הוא יחויב לשלם.
כל הכבודה צריכה להיחשב כמטען אחד ללא קשר למספר המטענים של הנוסע.
עוד יש לקבוע פטור מתוספת תשלום עבור כבודה באחד המקרים הבאים:
- בנסיעות מיוחדות ("ספיישל") בהן המחיר גבוה ממילא (נסיעה ארוכה או תעריף לילה). כלומר, כל נסיעה מעבר למחיר מסוים שיקבע משרד התחבורה תהיה פטורה מתוספת תשלום;
- בנסיעות מיוחדות שבהן שלושה נוסעים ומעלה, משום שנסיעות אלה מחויבות ממילא בתוספת תשלום.
איני מומחה לנסיעה במוניות וכל שכתבתי לעיל נסמך על ההיגיון הדל שלי. אם יש לכם רעיונות טובים ומוצלחים הרבה יותר כיצד לתמחר את תעריף הכבודה במונית, הבמה פתוחה להציע.
