במלאת שבע שנים לגירוש מגוש קטיף, אנו ניצבים בפני דילמה חשובה: לקנות או לא לקנות כרטיס טיסה לחו"ל? ואולי בכלל כרטיס בכיוון אחד? עם ההודעה על כוונת ישראל לתקוף באירן, הופצה השמועה/ידיעה שרבים יעזבו את הארץ ומשרדי הנסיעות נערכים לנטישה ההמונית הזאת.
אבל ראש הממשלה
בנימין נתניהו מרגיע ומבטיח שהכל מטופל והעורף יהיה מוגן. "יש שינוי גדול מאוד בתקופת הממשלה שלנו, יש שיפור משמעותי ביכולותינו. גם בכיפות ברזל, גם בחץ, גם במיגון ובמקלוט וגם בהתרעה ובתחומים אחרים". אז מה הדאגה? ולמה שלא נאמין?!
עדיין אין בבירור תשובה אם אלו שמועות או רק הצעה לסדר היום. ומשהו הרי צריך להיעשות כשמולנו חבית ענק של אבק שריפה. בכל אופן – ברית כרותה על השפתיים. ומרגע שהופץ העניין, כבר מתכוננים באירן למתקפה. כבר הופך עניין התקיפה אולי לעובדה. וכבר יצטרכו להחליט ומהר מה עושים. תקיפה שאולי תגרום למלחמה אזורית כוללת. תקיפה שתגרום לנטישה המונית חלילה של ישראלים לארצות הגלות מהן שבנו לא מזמן.
צמרמורת כמה מצמרר לקרוא ולשמוע על ההודעות האלה שישראלים יצטרכו/ירצו לנטוש את הארץ מחשש טילים, מפני שישראל תתקוף את אירן. כמה מצמרר לחשוב שחלילה ייצאו יהודים לגלות נוספת ולא מרצון. ומה יהיה על הארץ שלנו? דווקא אנחנו, שהיינו כה טובים ויפים. דווקא אנחנו, שאפילו נגד אחינו יצאנו ודאגנו לצדק האבסולוטי בגרשנו יהודים מביתם כדי לרצות את האויב, כדי לרצות את העולם. ועדיין היד נטויה. ועדיין הצווים בדרך. עוד יישוב שיפונה. עוד בתים שייהרסו.
כי הנה, גם בימי ספק אלה, של טרם תקיפה, נשלחות הודעות פינוי ונשלחים איומים. האם זוהי הסחת-דעת או "חיינדלאך" אחרונים לפני אימא אמריקה ואבא אובמה? האם זוהי עייפות החומר או אטימות המחשבה? או אולי זלזול במחצבי כוחנו מול אומות העולם?
משבר ישראל המוקפת אויבים המנסים לכלותה מזה שנים. ישראל הנלחמת נגד יהודים לא פחות מאשר נגד ערבים ומסתננים. אותה ישראל ניצבת היום בפני נקודת-משבר גדולה: לתקוף או לא לתקוף? ומי יתקוף? ואיך עוצרים את האיום האירני אם לא תוקפים? ומה בכלל עושים? והאם ישראל תעשה זאת, או אולי אמריקה...?
אז עכשיו, כשאנו היינו הכי טובים שאפשר, כשהתנהגנו יפה אם כי לא נכון, נראה לי שאם מישהו צריך לטפל בנושא אירן, הרי זה
ברק אובמה החייכן והאופטימי. אובמה המקפץ בעליצות ממדינה למדינה וזורק הוראות והצעות לסדר יום. כוחה של מעצמה נבחן לא בהוראות ובפקודות שלה. כוחה נבחן בעיתות חירום. והיום יש עת כזאת. ועת לאובמה לשלם את השטר. אבל האם יש לו כיסוי?
