בשבוע שעבר נסעתי בכביש 6, העובר בחלקו בסמוך לקו הירוק. ממזרח לו ראיתי כפר ערבי בתנופת בנייה מרשימה: פה בונים בית, שם מוסיפים קומה. אבל הייתה רק בעיה קטנה אחת עם המראה הזה: יכולתי להניח במידה גבוהה מאוד של ודאות, שהרוב המכריע של הבנייה נעשה ללא היתרים וללא רשיונות.
קו ישיר מוליך בין אותו כפר ערבי לבין האיסור השערורייתי שהטילה המשטרה (יום א', 12.8.12) על חניכות בני עקיבא לשאת שלטים בהם ייאמר "הר הבית בידינו". התנועה ביקשה אישור לתהלוכה בטיילת ארמון הנציב, במרחק של קילומטרים רבים מהר הבית בפרט ומאוכלוסיה ערבית בפרט. המשטרה התירה רק כינוס מחאה ואסרה להשתמש באותו מטבע לשון נודע של מוטה גור, בטענה שמדובר בהסתה העלולה לגרור אלימות ערבית. הקו הישיר הזה הוא כניעתה
הגמורה, המוחלטת והפומבית של ישראל לאלימות ערבית/פלשתינית.
צה"ל והמינהל האזרחי אינם נוקפים אצבע מול הבנייה הבלתי-חוקית העצומה ביהודה ושומרון, בעוד כל מבנה בלתי-חוקי (עם או בלי מרכאות) של
מתנחלים הוא מיד עניין לבג"ץ ולפעולה צבאית נרחבת להסרתו. אגב: המדינה טוענת באופן עקבי בבג"ץ, שהיא אינה מטפלת בבנייה הבלתי-חוקית הפלשתינית מנימוקים של "סדרי-עדיפויות", נימוק שנעלם באורח מסתורי כאשר מדובר במתנחלים - והשופטים כמובן קובעים שזהו נימוק לגיטימי שלא יתערבו בו. אלא שהסיבה האמיתית היא
פחד - ממש כך - מפני מה שיקרה אם חלילה תעז ישראל לדרוש מהפלשתינים לציית לחוק. במקרה הטוב, יהיה צורך בכוחות עצומים כדי להרוס בית אחד, שייבנה מחדש בתוך כמה ימים. במקרה הגרוע, זה ייגמר בפגיעות בנפש.
האלימות מנצחת בלי לשלוף סכין בדיוק אותו מצב שורר במגזר הערבי בתוך תחומי ישראל ובמגזר הבדואי בנגב. המשטרה אינה מעזה להיכנס לריכוזי האוכלוסיה הללו, הפקחים (אם מדובר ברשויות מקומיות יהודיות) לא יכולים לעשות דבר בלי גיבוי משטרתי, וכך האלימות מנצחת מבלי שיהיה צורך לשלוף אפילו סכין אחד. אם נזכור שפירושה המקורי של המילה terror הוא פחד, נבין שיש לנו כאן עסק עם טרור מאורגן ושיטתי, החותר תחת עצם קיומה של ישראל כמדינת חוק דמוקרטית.
במזרח ירושלים כבר מזמן אין שליטה ממשית של ישראל, ושוב משום שהמשטרה מפחדת. לפני מספר חודשים הודתה המשטרה בריש גלי, כי היא אינה יכולה לגבות פקחי בנייה של עיריית ירושלים שמבקשים למלא את תפקידם במזרח העיר. איזוק אלקטרוני גם הוא לא ניתן להפעלה באזורים אלו, משום שהמשטרה אינה מוכנה ללוות את מפעילי האיזוק ולפעול אם מי שמצויים במעצר בית מפרים את תנאי שחרורם.
היכן מגבילים פולחן של יהודים? איך כל זה קשור להר הבית? פשוט מאוד: זה בדיוק מה שקורה גם שם. כאשר פורעים ערבים משליכים אבנים לעבר מתפללים ברחבת הכותל, המשטרה מפנה את המתפללים. כאשר מתעורר חשש שמא ערבים ימחו באלימות על כניסת יהודים למקום המקודש ביותר להם, הר הבית, המשטרה מגיבה בסגירת ההר בפני יהודים. בשנה שעברה ניסיתי להתקרב לשער הר הבית הסמוך לשער האריות; הכיפה הסרוגה שלי הסגירה אותי והשוטרים עצרו אותי במרחק של 20 מטר מן השער. המקום היחיד בעולם בו מגבילים את חופש הפולחן של יהודים הוא ישראל.
הרפיסות הזו של המשטרה הגיעה לשיאה בהנחיות המבישות שניתנו לבנות בני עקיבא. נזכיר שוב: הן רצו תהלוכת מחאה במרחק של משהו כמו 10 ק"מ מהעיר העתיקה, בלב שכונה יהודית; המשטרה הודיעה שהיא חוששת מאלימות ערבית. במקום לטפל במוקדי האלימות ובמקום למנוע אותה מראש, משטרת ישראל פוגעת בזכויות יסוד דמוקרטיות של הרוב היהודי שהמדינה הזו הוקמה על ידו ובשבילו.
השורה התחתונה היא ש
ממשלת ישראל על שלוחותיה, ובראשן המשטרה, משתינה במכנסיים מרוב פחד ומוותרת על ריבונותה בגליל, בנגב ואפילו בירושלים. ושלא תחשבו שזה ייגמר שם: יותר ויותר אזרחים שמים פס על המשטרה, כפי שניתן לראות מריבוי כתבי האישום על הפרת הוראות שוטר, על בריחה משוטרי תנועה ועוד. וגם שם זה לא ייגמר: ארגוני הפשיעה מפנימים היטב את הלקח ומבינים שאם יגבירו את האלימות בכלל ונגד שוטרים בפרט, יש להם סיכוי לא רע שהמשטרה לא תתעסק איתם. כי מי שאינו רוצה ואינו מסוגל לאכוף את החוק בבירתו, לא יוכל לאכוף אותו בשום מקום. וזה הרבה יותר חמור וגורלי לעתידה של המדינה מאשר כל איום חיצוני, כולל הגרעין האירני, משום שזה הולך והורס אותנו מבפנים בצורה חסרת-תקנה.
