הרמב"ם קובע, כי יש עיקר אמונה אחד שהוא היסודי מכולם, ולמרבה הפלא הוא בכלל לא עוסק בבורא אלא דווקא באדם עצמו. בעיצומן של הלכות תשובה כותב הרמב"ם: "רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע -הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה: 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע'. כלומר: הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה העניין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע.
"...ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר: 'ראה נתתי לפניך היום את החיים', וכתיב: 'ראה אנכי נותן לפניכם היום', כלומר שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם - עושה, בין טובים בין רעים. ומפני זה העניין נאמר 'מי יתן והיה לבבם זה להם', כלומר: שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם".
עמוד התורה והמצווה לפי הרמב"ם היא ההכרה העמוקה שלאדם יש בחירה חופשית מלאה בין הטוב והרע, וכי הקב"ה איננו כופה אותו לעשות דבר מן הדברים. לא זו בלבד, אלא שכל עיקרון השכר והעונש מבוסס על כך שישנה בחירה חופשית. חז"ל לימדו אותנו כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", לאמור: אומנם אין האדם יכול לבחור באיזו סביבה להיוולד ומה יהיו תכונותיו וקורותיו. ברם, יש בידו לבחור בחירה חופשית טובה כיצד להגיב למציאות הנתונה, ומה יהיה הסיפור שאותו יספר לעצמו אל מול העולם שבו הקב"ה הציב אותו.
בשורה זו מבוססת גם על פרשת השבוע שלנו, פרשת ראה, ששמה נגזר מן הרעיון הראשון הנמצא בה: האדם נמצא מול ברכה ומול קללה, והוא מצווה לבחור בטוב. זהו עיקר האמונה של האדם, וזו למעשה כל התורה כולה.
כפירה מוחלטת גישה זו מנוגדת לתפישה הנוטה להתייחס למציאות המוכתבת ככזאת המכריחה את האדם לפעול בצורה מסוימת. המחשבה כאילו הנסיבות, הנטיות או החולשות יש בהן כדי ליטול מהאדם את הבחירה, היא כפירה מוחלטת. לרוב מדובר בלא יותר מאשר ניסיון לתרץ את החולשות שלנו עצמנו, ולתת לעצמנו סיבה מדוע אנו צריכים לבחור באפשרות הנוחה ולא בזו הנכונה.
בעולם העסקים הדבר בולט במיוחד כאשר הפיתוי, התחרות, הרצון להגדיל רווחים ומעגלי לקוחות, גורמים לעיתים לאדם לנהוג בצורה לא הגונה תוך שהוא מתרץ ש"אלו כללי המשחק" וכך "כולם עושים". לפיכך, אל לו לאדם לתלות את גורלו בשום דבר חיצוני לבחירתו.
האחריות מוטלת עלינו תופעה נוספת הקשורה לסוגייה זו היא ה"אופנה" שהתפשטה בשנים האחרונות, במסגרתה יש הקובעים ומחליטים (בנושאים אישיים ולעיתים גם עסקיים) על בסיס מיסטי של תאריכי הלידה, גימטריות של שמות ו"חוכמת הפרצוף". מעבר לכך שמדובר בהבלים מוחלטים, יש כאן נטילה של הבחירה החופשית הטובה תוך הישענות על סגולות. צורה זו של הכרעה איננה תובעת מהאדם לעבור שינוי אמיתי מתוך בחירה בטוב, אלא מניחה לו להישען על מעשים מאגיים המתעטרים בטעות בתואר "קבלה מעשית".
יש התולים את גורלם בגלגולים קודמים או עתידיים, או בנסיונות לעמוד על כורח הנובע ממקורות שונים מאשר מהבחירה החופשית; יש המתרגלים להאשים את העולם כולו במה שמתחולל בחייהם, ואינם מבינים כי האחריות לדמות ולצלם אלוקים שבהם מוטלת עליהם, ועוד ועוד. הצד השווה שבכולם הוא, שאין הם מאזינים ליסוד הגדול של הבחירה החופשית הטובה ואין הם מתנהגים לאורו.
פרשת השבוע שלנו היא הזדמנות מצוינת להשיב עטרה ליושנה, ולהעמיד את עיקר האמונה העצום שכל התורה כולה תלויה בו. אין האדם אדון למאורעות הבאים עליו, אולם הוא אדון לנשמתו, לרוחו ולנפשו וליושר. הוא בעל יכולת לדעת טוב ורע, לבחור בהר הברכה ולברוח מהר הקללה. בשעה שאנו מאמצים תפישת עולם אמונית זו, ולא הבלים מהבלים שונים, אנו צועדים בדרכו של ריבונו של עולם, ובעיקר באמונה הגדולה שכל התורה כולה מבוססת עליה.
