הרבה בלונים מסתובבים לאחרונה מעל לראשינו. נפוחים, מלאי אוויר ומתעופפים בהתלהבות ומסחררים אותנו עד בלבול. לא שאין לנו ממה להתבלבל בימים חמים אלה, לוהטים בכל מובן, בהם עתידנו הכלכלי עכור מתמיד ועכירות מצבנו מתגלה כמצב הטבעי בניגוד לאגדות הוורודות שכמה בלונים סיפרו לנו עד לפני חודש-חודשיים.
בקיצור, הכיס שלנו ריק. העתיד שלנו עכור אם לא למעלה מזה, ואנחנו מפומפמים על-ידי הבלונים, שהמלחמה היא כמעט כאן ואנחנו, כלומר מדינת ישראל בניהול הבלונים, נחסל בקרוב את סכנת הפצצה האטומית שרוצה להשמיד את ישראל ובמקומה, המלחמה תהיה כמו חצי מהפצצה האטומית הצפויה. הרוגים? בטח! תוהו ובוהו? ודאי. מלחמה עם כל השכנים? ברור. חורבן? אלא מה. במילים אחרות, לא קשה להבין שבמהלך חיסול תעשיית האטום של אירן על-ידי ישראל, ישראל עצמה תהיה מחוסלת למשעי.
בין קינג ביבי למלך אריק קינג ביבי, שהוא הבלון התורן הכי בולט, אינו היחידי וגם לא הבלון התורן הראשון במדינת ישראל. לפני המלך ביבי היה אריק מלך ישראל. המת-החי הנ"ל היה פעם הגורו והאליל של ישראלים רבים מאוד. כל מלחמה נוראה שארגן, כל המדיניות שלו כראש ממשלה, רעיון וביצוע כמו חיסול היישובים שבגבול עזה - כל אלה התקבלו על-ידי המעריצים כדברי אלוהים חיים. צעירים ישראלים נהרגו לשווא, אנשים פונו מבתיהם לשווא, חלקם מתגלגלים עד היום בבתים לא בתים, חיים מבולבלים וכולי. גם היום יש כאלה שממשיכים לקלס ולשבח את אריק מלך ישראל, האיש הגיבור, הישר באדם, שנולד למנהיגות.
יש דמיון רב בין רוב הפוליטיקאים, כך שיש לא מעט קווים מקבילים בין קינג ביבי לבין אריק מלך ישראל, שניהם פטריוטים, אוהבי ישראל, שאפתנים ברמות על, רואים את עצמם בראי כ"אישה הכי יפה בעיר", גאונים שאין דוגמתם. ההבדל הבולט בין שני המלכים הוא שאריק הבלון התורן של זמנו היה מחליט וחותך, וביבי מזגזג, משנה את דעתו בכל דבר ועניין. שניהם בעלי חזות והתנהגות בלונית מובהקת.
עם של ילדים צייתנים מה שמפליא, אם מתעמקים במצב של כולנו, איך שאנחנו מתקפלים כילדים צייתנים כאשר הבלון, האבא, המלך קובע שהנה תהיה לנו מלחמה וכמו ילדים, אנחנו חושבים שנשמע הדי התפוצצויות מרחוק ונמשיך ללכת לעבודה ולסופרמרקט, והכל יהיה כרגיל. בינתיים נחסל את העניינים באירן, נמשיך לשלם מיסים ולעשות חיים. אף אחד במדינה המבולבלת הזו לא מדמיין לעצמו מה בדיוק הולך כאן, אולי כי כל אחד בסתר לבו לא מאמין שקינג ביבי יקבל את ההחלטה האמיתית. אולי אנחנו מאמינים שהוא ימשיך לזגזג, לאיים, להתנפח, להשוויץ וכלום בעצם לא יקרה.
האם יש לנו התנהגות של ילדים, אולי של שוטים חסרי-אונים, אולי של אישה מוכה שחוטפת מכות מבעלה אבל תמיד חוזרת אליו ומאמינה שוב לדבריו שהוא "נורא אוהב אותה"? מעריצי אריק "ידעו" בביטחון כי אין כמו אריק, הוא הכי טוב למדינה ואף אחד לא יוכל להחליף אותו... מעריצי ביבי הולכים רחוק יותר ואומרים: "את מכירה מישהו טוב יותר מביבי? אין אף אחד!". ככה זה עם בלונים, בזמן שהם מתנפחים בצבע אדום או כחול ולבן, הם נראים נהדר, משרים שמחה ועליצות, חגיגיים. אבל כשהם מתפוצצים, הם גם מבהילים וגם פוף! לא נשאר כלום. סתם בלון.
בלונים תורנים בדמות עיתונאים יש גם עיתונאים שהם הבלון התורן. עיתונאים ש"מתוודים" על הטעות בחשיבה שלהם בעבר, ומתנצלים שהביעו דעה זו אחרת בעניין חשוב זה או אחר. כבלונים נפוחים, הם בטוחים שהמאמרים שכתבו בעניין זה או אחר הכריעו את הכף ושינו את גורל המדינה ועכשיו, כאשר הם מתוודים, אפשר לתקן את "המעוות" ולפעול על-פי ההודאה בטעות. "מעכשיו", חש הבלון התורן מהמדיה, "יבינו כמה רציני ואמין אנוכי. אפשר לסמוך על כל מילה שלי. אני גם מודה בטעויות ומעתה, שימו לב, כל מילה שלי היא זהב טהור!".
בטח שמתם לב שביבי, בין ההצהרות הבלתי פוסקות שלו כבלון תורן, הכריז כי כאשר יוזמן לבית הדין הבינלאומי (בהאג?), הוא ייקח על עצמו את כל האחריות (למה? האם על הרג המוני במזרח התיכון והרס ישראל הקטנה?). הוא כל כך צודק ואמין, שהוא, אחרי המלחמה כמובן, יתייצב וייקח על עצמו ה-כ-ל! יופי! באמת גבורה עילאית. לביבי ברור שבזמן המלחמה שבה ייהרגו 500 ישראלים (לפי הערכת הבלון ברק) או 500 אלף - לביבי לא יאונה כל רע, כי הוא יישב באיזה מרתף מוגן בשיא ההגנות הכי מתקדמות שם עם שאר הבלונים, ינהלו את המלחמה ויספרו את הקרבנות. לזה קוראים להגן על ישראל מפני הפצצה אירנית.
לכל חובבי הבלונים: שיהיה לכם קיץ נעים. היכונו לסתיו של גבורת ישראל בניהול הבלונים התורנים, אלה שיודעים הכל הכי טוב עד שהם מתפוצצים.
