תסמינים של מערכת העיכול בקרב ניצולי השואה

הקשר בין מצבי 'דחק' (STRESS) לבין הפרעות פונקציונליות (שלא ממקור אורגני) ידוע מזה שנים רבות והנו מושג מקובל הן בקרב הקהילה הרפואית והן בקרב הציבור. בשנת 1987 כאשר הקשר הנ"ל היה מבוסס על השערה בלבד והאמונה שרווחה בין הרופאים לא היה לה בסיס מחקרי מוצק, חסרו נתונים והוכחות ניסיוניות לרבות מחקרים אפידמיולוגיים על-מנת לבסס השערה זו; בדבר הקשר שבין הפרעות של מערכת העיכול שאינן ממקור אורגני לבין מצבי דחק חדיד (ACUTE) ו/או ממושך (CHRONIC). כאן ובנקודה זו מן הראוי לחדד את הנושא ולהבהיר את משמעות המושג "תסמינים פונקציונליים (שממקור לא אורגני) במערכת העיכול". מהשם ניתן להבין שמדובר בהפרעות היכולות להופיע לכל אורך מערכת העיכול ואשר אין להן, או נכון יותר - לא נמצאה קורלציה מבנית פתולוגית חד-משמעית, סיבה זיהומית או ביוכימית ברורה. ההפרעות מתבטאות כמספר תסמונות, כמו: "תסמונת המעי הרגיז" (Irritable bowel disease); תסמונת המתבטאת בהפרעה בבליעה ונקראת ' Globus Hystericus' , ועוד הפרעות כמו: כאבי בטן, גזים, שלשול, עצירות, שינויים בהרגלי יציאה, צרבת, פליטת אוויר מרובה, חוסר תאבון, בחילות ועוד. יודגש במיוחד שמדובר בתסמינים אשר מהם סובל/ת המטופל/ת ואשר נערך בירור מקיף כנדרש אך לא נמצאה סיבה אורגנית לתופעות הללו אשר יחד עמן בדרך כלל מתלווים תסמינים נוספים שכאן המקום לציינם. בכל העבודות שסקרנו עובר למועד המחקר שלנו, נקבע באופן חד-משמעי שלתסמינים הפונקציונליים במערכת העיכול מתלווים לעיתים קרובות ובשכיחות גבוהה, תסמינים, כגון: עייפות כרונית, כאבי ראש לא מוסברים, תסמיני דיכאון, קשיים בשינה, פוביה מפני סרטן (קרצינופוביה), תסמונת חרדתית ותסמונת ההיסטריה.

מחקר ראשון מסוגו בעולם

המחקר הראשון מסוגו בעולם בנושא זה נעשה בישראל בחיפה בשנת 1987, בו פרופ' ניסים לוי, ד"ר אדי שטרמר ואנוכי בדקנו את נושא התסמינים הללו בקרב אוכלוסיית ניצולי השואה החיים בישראל. בעקבות האמור לעיל, המחסור במחקרים בעיקר אפידמיולוגיים הערכנו שקבוצת המחקר שלנו אשר תתאים לסקר שביצענו בהסכמתם ולמענם היא אוכלוסיית ניצולי השואה ונרדפי הנאצים. בעקבות זאת ועם הערכת הטראומה העמוקה שהייתה מנת חלקם של ניצולי השואה נטבע המושג "תסמונת ניצולי המחנות" (Concentration Camps Survivors Syndrome). שם זה ניתן בשנות ה-50 במאה הקודמת להפרעות הנפשיות בקרב הניצולים והתיימר לבטא את סך הסימפטומים האופייניים לחלק מהניצולים. למרות הדמיון בין חלק מהתופעות של תסמונת זו לבין נוירוזות טראומטיות הידועות, הרי שמדובר בהקשר זה בקטגוריה 'חדשה' של מצבים הכוללים בין היתר: תנודתיות במצבי הרוח, תנודות של חרדה ודיכאון, רגזנות וקהות רגשית, קשיי ריכוז, סיוטי לילה ואסוציאציות כפייתיות לחוויות הטראומטיות, קשיים ביצירת קשרים בין-אישיים, חוסר אמון וחשדנות לגבי בני אדם, בנוסף להרגשת בדידות, ריקנות ועוד. תסמונת זו היא תוצאה של הטראומה החמורה הנובעת מסבלם של ניצולי רדיפות הנאצים ומצוקת הקיום הקיצונית במחנות הריכוז השונים של הנאצים, מחשיפה מתמדת להתאכזרות ועינויים, מהתמודדות עם רציחתם של הקרובים ביותר להם, מעמידה יום-יומית מול מכונת ההשמדה האכזרית הנאצית שכמוה - עמידה אל מול המוות, דהומניזציה והשפלה. התוצאות - השרשה בזיכרון של החוויות הזוועתיות, בושה וחוסר אונים, תוקפנות מודחקת, פגיעה בביטחון העצמי הבסיסי, ובדימוי העצמי וחוסר אמון בבני-אדם. בעבודתנו הראשונה שבוצעה בעולם עובר לשנת 1987 פרסמנו תוצאותיה ומסקנותיה בקונגרס הבינלאומי לגסטרואנטרולוגיה שהתקיים בברזיל ב-1987 . העבודה פורסמה גם במספר עיתונים רפואיים חשובים, כמו: "THE AMERICAN JOURNAL OF GASTROENTEROLOGY" ועוד. השאלה אשר העמדנו במרכז הסקר האפידמיולוגי שלנו הייתה: האם מצב דחק קיצוני וממושך - כטראומת השואה - עלול ליצור הפרעות פונקציונליות במערכת העיכול אצל קבוצה אחת מקרב הניצולים, יותר מקבוצת הביקורת השווה בנתונים הגנטיים לראשונה אך לא עברה את טראומת השואה? היה זה ניסיון מדעי להביא לביסוס מדעי של קשר בין חוויות טראומטיות ומצבי דחק ממושכים, לבין השפעתם והתגלמותם בצורת הפרעות פונקציונליות בלתי-אורגניות במערכת העיכול. הממצאים היו חד-משמעיים ומובהקים בהשוואה שבין 239 ניצולי השואה לבין קבוצת הביקורת אשר מנתה 384 אישה ואיש. נמצא אפוא ש "דחק" מנטלי ופיסי ממושך תפקיד מכריע בהתפתחות הפרעות פונקציונליות כרוניות במערכת העיכול. טראומת השואה הינה טראומה חמורה באופן קיצוני, בה הנרדפים ע"י הנאצים נחשפו לסבל רגשי ופיסי קיצוני. פועל יוצא מטראומה מסיבית זו היא "תסמונת הניצול" שתוארה רבות בספרות השואה וכוללת בין היתר גם תסמינים פסיכוסומאטיים שונים. בעגה הרפואית כיום טבועה התסמונת הידועה בשם:'Chronic Holocaust Syndrome' כתגובה פוס-טראומתית אשר התפתחה אצל נרדפי הנצים ומתבטאת אצלו בתגובות של חרדה, דיכאון, רגזנות אימפולסיביות, נטייה לאגירת מזון, בולימיה, דאגנות יתר, מחשבות אובדניות וחוסר סיפוק מהחיים. רק בעקבות העבודה שביצענו ולנוכח תוצאותיה המובהקות סטטיסטית, ניתן היה למנות את ההפרעות הבלתי-אורגניות במערכת העיכול כמרכיב נוסף להפרעות מהן סובלים ניצולי השואה.