בכל מדינה נורמלית, יש מפלגת שלטון גדולה ויש גם מפלגה שנייה, גדולה יותר או גדולה פחות, שאיננה בשלטון, או שאיננה בראש השלטון, אך היא ודאי שואפת להיות בשלטון ובראשו. ומפלגה השואפת להיות בשלטון פוסחת על שני סעיפים - מחד-גיסא היא צריכה לבקר את השלטון, להצביע על חסרונותיו ומגרעותיו; ומנגד - להציג עצמה כאלטרנטיבה בוגרת וראויה לרשת את השלטון.
כי רק בשביל ביקורת, יש לנו עיתונאים מקצועיים שמתפרנסים מזרם המילים; ובעולם האינטרנט יש לנו גם בלוגרים לרוב אשר מזרימים מילים חינם אין כסף, והם, לפחות רובם, לא מחשיבים עצמם כאלטרנטיבה, כמעט כמו מבקרי המסעדות אשר לא היינו רוצים לאכול את מה שהם מבשלים, או מבקרי התיאטרון אשר את התפקיד העיקרי הם מילאו במערכון על סמי וסוסו בטקס הסיום של כיתה ח'1.
ואם נחזור מעולמות של קולינריה ותיאטרון לעולם המדיניות, היינו פוליטיקה, ואם נבין שחומר הגלם העיקרי של עשיית האופוזיציה הן המילים, ואם מילים, ברצותן (או נכון יותר ברצות אומרן) הן מחיות וברצותן הן ממיתות, הרי שכל אדם סביר היה משתמש במילים על-מנת להחיות עצמו ועל-מנת להמית (מטאפורית/פוליטית) את יריביו; ולמרבה התמיהה, קדימה, תחת הנהגתו המוזרה של רב אלוף (במיל.)
שאול מופז, עושה בדיוק הפוך! היא משתמשת בלשון על-מנת להמית עצמה ועל-מנת להפיח רוח חיים ביריבים הפוליטיים.
לא ב"חרחור מלחמה" מביעים ביקורת
כולנו יודעים שמנהיגים אינם חתומים על האמת. הן מסיבות אובייקטיביות והן מסיבות סובייקטיביות ניתן לתפוס מנהיגים בכל העולם בשקרים. ייתכן שניתן גם לתפוס את ביבי נתניהו באי-אמירת אמת. אך מה עושה מנהיג פוליטי כעוס, נרגן, על סף אובדן שליטה, הצועק "שקרן! שקרן! שקרן!"? ברור שהוא פוגע בעצמו, הוא הופך עצמו לבדיחה מהלכת.
ואז מה קורה? בפליפ-פלופ וירטואזי לאחור הוא מצטרף לממשלת הפסול והשקרן, ועוד פליפ-פלופ קדימה – הופ הוא בחוץ, וכל הזמן נושרים ממנו עוד חלק מרכזי ועוד חלק מרכזי, הוא כבר נראה כפומפייה חבוטה ומרוטה, וממשיך בשלו. מאבד עצמו פוליטית לדעת באמצעות הלשון שלו. ובכנסת הוא הגיע לשיאים חדשים - "מחרחרי מלחמה" הוא קורא לראש הממשלה ולשר הביטחון הנשענים על כנסת איתנה, היינו על רוב מקרב האזרחים.
בקוראו "מחרחרי מלחמה" למנהיגים הנבחרים, הוא קורא כך גם לבחוריהם ולתומכיהם, אשר ללא ספק שלחו את השניים על-מנת להוביל אותנו בימים קשים אלה; ואף אם יש ביקורת על דרכם, הרי שביטויים מן הסוג הזה מגמדים את הביקורת ומחזקים את דרכם של השניים; מי שקורא לשניים מחרחרי מלחמה, הוא מחרחר כבוד מחרחר כותרות ומחרחר זרקורים, ולכן הוא לא ראוי לאמון; מי שקורא לשניים מחרחרי מלחמה, הוא מחרחר ריב ומדון ושנאה בין תושבי המדינה, ולכן אינו ראוי לשרת את הציבור, אפילו מעמדה של פקיד מכס זוטר.
יש דרכים להביע ביקורת, יש דרכים להביא ביקורת נוקבת, אך שבריה של מפלגת קדימה פועלים מתוך ייאוש, ללא מחשבה וללא כל תכנון, תוך הפגנה תמוהה ומוזרה של היעדר כישורי הנהגה מינימליים, ומשתמשים בלשונם ובעיקר בלשונו של שאול מופז להתאבדות פוליטית קולקטיבית. ומה חבל, שיש שם עדיין אנשים בודדים רציניים - לדוגמה:
זאב בילסקי - הנסחפים לעמקי הים, והשאלה היא אם יחלצו עצמם מהברוך הסופני הזה לפני שיוצף חדר המכונות במים בגריז ובשמן או חס וחלילה אחרי כן...