לפני מספר שבועות צפיתי במערכון שהוא מאוד אקטואלי לימינו אנו בתוכנית הסאטירה המיתולוגית "ניקוי ראש". תקציר המערכון: אזרח פורץ למשרדו של ראש-הממשלה ודורש ממנו "להדק את החגורה" ולהוות דוגמה אישית. לאחר שראש הממשלה מתחמק מספר פעמים מהדרישה הצודקת, הוא מחליט לבסוף לשלוף אדם אחר אשר עובד כפועל, נוסע בתחבורה ציבורית, ואוכל סנדוויצ'ים. לצערי זוהי המציאות המכוננת בישראל, כולם מטיפים מוסר לכולם מבלי שאיש לוקח אחריות על המצב.
כך למשל, לא ברור למה צריך את המשרד להגנת העורף, אשר כידוע לא עוסק כלל בהגנת העורף, אלא הוא במקרה הטוב אגף בתוך משרד הביטחון. לעניות דעתי היה צריך ראש הממשלה להדק את החגורה ולצמצם את ממשלתו המנופחת ולפטר את השרים ללא תיק, אשר עולים למדינה לא מעט כסף מחד וסובלים מאבטלה סמויה מאידך.
כמו-כן, הוא היה צריך לדאוג לכך שכולם משלמים ביטוח לאומי ללא יוצא מן הכלל, שכרגע לא ניתן כסף לישיבות ולא ניתן שוחד פוליטי למפלגות כדי שיתמכו במהלכי האיוולת הנוכחיים.
בנוסף לכך, לא היה מזיק שנבחרי ציבור אחרים כגון: נשיא המדינה, חברי כנסת, שרים, נשיא בית המשפט העליון יקצצו במעט ממשכורתם. כאשר אין כסף כולם, ללא יוצא מהכלל, צריכים לשאת בעול ולא רק מעמד הביניים שעובד קשה למחייתו.
משרדי הממשלה היו צריכים לחשוב על תוכניות ארוכות טווח ולא למהר להשית על האזרח העובד קשה למחייתו את מחדלי מזג-האוויר והשחיתות הפושעת, בעוד פוטרים מגזרים אחרים מהנשיאה בעול, בין אם מטעמים פוליטיים, או מטעמים סקטוריאליים.
אין ספק שגם הנגיד
סטנלי פישר אשם במצב הנוכחי: במקום לנזוף במנהלי הבנקים שמרוויחים משכורות מנופחות, ובאנשי האוצר על שהביאו תוכנית רשלנית ולא מידתית, החליט פישר לנזוף בחברי הכנסת ובאנשים שטענו שמדובר בתוכנית רעה וחלקם אף טרחו להציע חלופות.
וגם בעניין תקציב הביטחון טועה פישר, היות שתקציב הביטחון גדל מאז שנת 2007 מחשש שיחזרו הליקויים אשר פקדו את הצבא במלחמת לבנון השנייה.
לצערי הרב, ככה נראים נבחרי הציבור שלנו: מדושני עונג, זחוחים,לא מקצועיים, גרגרנים ועוד. ועד שיבחרו אנשים איכותיים, רעבים,מקצוענים, העם ימשיך לאכול לוקשים מנבחרי הציבור.
