חיות מחמד אצלנו בבנין חיות המחמד הקימו ועד בית.
לנשיא כבוד של הועד נבחר רוטוויילר שעיניו מצועפות בדם קרוש. כשהוא יוצא מהמעלית להשתין ברחבת הפרחים אנשים זזים הצידה ומפנים לו מקום בבית הכבוד. הוא זה שסילק את עדת החתולים מפח האשפה העירוני. פקח עירוני שבא לרשום לו רפורט על שחרור מוצקים ונוזלים בגן ציבורי, שוחרר לפי שבוע מבית חולים עם שישה תפרים בתיק הזה.
בקיצור, חיות המחמד השתלטו על המעלית ובנותיה. הנביחות המהדהדות בין הקומות מזכירות בית- אסורים שבו הסוהרים מעבירים הוראות מחדר לחדר בגלגולי לשון. לכל סוהר יש משפחה שלמה תחת חסותו. זו אחריות גדולה מאוד ותאמינו לי, החיות-אדם האלה מוכנות לקחת אחריות.
אצלנו בבנין יש דירות עם שנים או שלושה כלבים. פעם משפחה הייתה שני הורים עם שלושה ילדים, והיום משפחה היא חד-הורית עם שני כלבים ואקווריום. בכל רחוב שני מתגורר וטרינר גורו ותופר כלבים קטנים, שנושכו בבתים פרוצי מחסה שבהם עדין לא הקימו ועד כלבים. מרפאות קופת חולים מלאים בנשוכי כלב המדיפים ריח נסיוב של טטנוס. נכון, טטנוס זה נגד חלודה - אבל האם ראיתם פעם שינים של כלב מקרוב, ממש קרוב, הבטתם בלבן שלהן? לצופה לא משוחד מהצד נדמה שהחיים מתנהלים על-פי נביחת כלב ואבחת שיניו.
בישיבת דיירי הבית האחרונה בקשתי לדון בתרומה שלנו לאנושות. הבאתי אתי
עיתון ערב שמופץ כל בוקר עם כמה כותרות מעיקות המצביעות על כך שרבים וטובים בעמנו נמצאים על סף רעב או מתחת לו.
בעל הרוטוויילר קטע את דברי ושאל, מה יש מתחת לסף רעב? ואישה אחת התערבה ואמרה לו, מה אתה מתערב, זה בכלל דימוי ספרותי.
הבית התמלא שוב נביחות כי הדיירים החלו לדרוש במפגיע שכל האסירים שלהם יחזרו הביתה בשלום.
למה שלא ניפטר מהכלבים, שאלתי, ונתרום את הכסף הזה לטיפול בילדים מפגרים? הנה, עכשיו גם הלחם מתייקר, למה שלא נקנה לחם ונחלק מדי שבוע בשכונות של חסרי-כל?
ואז אותה אישה אמרה, הוא צודק, מי שחסר קול - חסר כול.
אז שינבחו, התערב בעל הפודל בקומת הגג.
יש כל כך הרבה עניים מרודים בארץ, חסרי בית, חסרי חינוך, ילדים על הסף, נערים על סף פשיעה עם סכין בכיס או בבטן, התעשתי, למה שלא נתרום להם את כל הכסף הטוב הזה שהולך רק על כלבים? למה שלא נקים מתנ"סים למחוסרי יכולת בכל אותם מבני מרפאות הווטרינריזציה? הרי כולנו פה יהודים רחמנים בני רחמנים?
מה פה השאלה? שאל הדייר על הגג.
עכשיו פתחו גם גלידרייה לכלבים וחתולים, לחש ההומו בעל החתול המסורס בקומה השנייה. זה בצומת ספרים על יד מקדונלד...
השתרר שקט מתוח שנקטע בצרורות של נביחות עולות ויורדות בחדרי המדרגות. ממש כמו בסולם שראה יעקב בחלומו. מלאכים.
ואז פנה אלי בעל הרוטוויילר עם העיניים הקרושות, מה, עד כדי כך אתה שונא כלבים, בעלי חיים וחיות?
הלבניות של בתי הזיקוק כשהייתי בטכניון למדנו גם גיאודזיה. אחד התרגילים המתישים שהשתרעו על פני ימים ולילות, שהיה אהוב במיוחד על המרצה שלנו - למדוד את גובה הלבניות המזדקרות במפרץ. כלומר, ניצבנו על הכרמל בקריית הטכניון ובעזרת מכשירי מדידה אופטיים ותרגילי חישוב מסובכים בטריגונומטריה, גיאומטריה וכדומה היינו אמורים לחשב את גובה המבנים שניצבו במרחק כמה קילומטרים משם.
זה היה תרגיל קלסי והוא חזר על עצמו מדי שנה. כל שנה יצאה מהדורה חדשה לאותו תרגיל שסטודנט אחד חרוץ פתר פעם בשנת תרפפ"ו כשהציונות פרחה בשבילי הארץ. מעתיקים בני מעתיקים היינו, סופרי סת"ם בחיתולים. וכך הגיע התרגיל זה גם למחזור שלנו. כולם קיבלו אפס מאופס והייתה תמיהה גדולה. עד שבא המרצה ובחיוך גדול הסביר לנו שבשנה שעברה שופצו הלבניות והוגבהו בשנים או שלושה מטרים....השבוע נזכרתי בסיפור הזה.
שני ילדים הורחקו מבית הספר ונענשו בשל העתקה בבחינה. זה לא אומר, כמובן, שרק שניים העתיקו. זה אומר ששניים נתפסו. מסכנים בני מסכנים.
אנחנו מכירים את המנהלת בבית הספר. את כל העבודות שלה בסמינר היא העתיקה. יודעים גם ממי. מעתיקה בת מעתיקה. אני לא רוצה להכליל, אבל תרבות העתקות קיימת ברוב המוסדות וכוללת את כולם. זה לא ניסיון להכליל, זה ניסיון לומר את האמת. אנחנו מדינת ישרא-בלוף בכל הסקטורים, אין פטור. ילדים רואים ולומדים מהר מאוד עם מי יש להם עסק. כמו שכלבים מריחים מיד מי מפחד מהם והולכים להשתין לו על הנעל. לכן כלבים משתינים ברחובות ולא בבתי-שימוש.
אנרכיה או כאוס? השבוע לא האמנתי למשמע אוזני בהיאחזות הנחל בסיני. ברשת ב', אבל סוג אלף, השמיע פרופסור מאוניברסיטת תל אביב את הגיגיו. הוא כבר חתם על עצומה הדורשת מטייסי ישראל לסרב פקודה ולא לצאת לתקוף באירן. עכשיו הקריינים של
קול ישראל שאלו אותו למה הוא עשה זאת. כמובן שזו סנסציה בקנה מידה. פרופסור מלומד, לא? חכם, לא? משכיל, לא? מעורה, לא? לוקח אחריות, לא? מוסרי, לא? תרבותי, לא? אנושי, לא? ליברלי, לא? מה לא?
הוא אפילו לא ניסה לשכנע שפקודה לתקוף הינה פקודה לא חוקית. כי הוא לא משפטן, לדבריו. פשוט אמר שפקודה כזאת תגרום למותם של בני אדם וחיות מחמד ותזרע רק הרס כי היא לא הגיונית. ואנחנו עדין הבריון שעושה רעות בשטחים הכבושים. זה קשור, לדבריו.
הוא התנצל על דבר אחד: במקום לפנות לטייסים לסרב פקודה, היה על החתומים מטה לפנות לרמטכ"ל שיתפטר. אחד הקריינים שאל אותו, אז במקום הרמטכ"ל שילך יבוא סגן הרמטכ"ל וימונה לרמטכ"ל. הפרופסור ענה, גם לו אני ממליץ להתפטר. שכולם יתפטרו. הקריין היסס לרגע ושוב שאל, זו לא אנרכיה לדעתך?
פה כבר לא האמנתי למשמע אוזני. הפרופסור אמר שעדיפה אנרכיה על מלחמה. הוא התכוון ל"קצת" אנרכיה. כלומר, אנרכיה מצד שמאל זה תמיד "קצת" וזה במינון מקובל לפי התקן האירופאי. ה'קצת' הזה - זה מה שהופך אותנו לישרא-בלוף. הקצת. גם הפרופסור.
פעם היו במדינת ישראל קוריוזים. היום מדינת ישראל היא הקוריוז.
