שמעון פרס אף פעם לא היה בובה, גם אף פעם לא היה מושלם (מי היה בעצם?). עכשיו זכה לקיתון ביקורת מראש הממשלה, על שאמר את דעתו על מה שקורה במדינת ישראל.
נשיאי ישראל נבחרו אצלנו לתפקיד הייצוגי והמכובד מסיבות שונות. רוב הנשיאים היו בעלי רקורד כציונים ותיקים עם היסטוריה אישית של עשייה מדינית או מדעית או אינטלקטואלית וכולם תרמו חלק מחייהם לחזון מדינת ישראל וקידומה. יוצא-דופן הנשיא
משה קצב שנבחר בעיקר בשל היותו ממוצא מזרחי ובעל היסטוריה של עסקן פוליטי עם רקורד בינוני של עשייה ציבורית וציונית. שמעון פרס הוא דמות יוצאת-דופן ברשימת הנשיאים, בין השאר בגלל מצבו הבריאותי - הפיסי והשכלי כשל איש צעיר, בגילו המופלג, ובשל הכבוד והיקר שרוחשים לו בעולם וההיסטוריה הרשומה לזכותו.
לפני כעשר שנים, כאשר פרס לא היה נשיא, אלא חבר מפלגת העבודה באופוזיציה ובעל רקורד היסטורי של עשייה למען המדינה עוד מתקופת בן-גוריון, ראיתי התקהלות במדרכה בשדרות שאנז אליזה בפריס. אנשים עזבו את שולחנות בתי הקפה ורצו קדימה אל המדרכה כדי ללחוץ את ידו או לקבל חתימה של שמעון פרס שטייל שם בחברת שני אנשים (שומרי ראש? חברים?). היום אני מניחה שכנשיא הוא לא מטייל יותר כאחד האדם ברחובות ראשיים של ערים בחו"ל.
עשייה משמעותית בגיל 89, אפשר לומר בשקט ששמעון פרס, בין אם אוהבים אותו או אוהבים אותו פחות, לא עבר כמעט אף יום מחייו הבוגרים בו לא היה מעורב בעשייה משמעותית למען ישראל. תיזכר לטובה ונכתבה כבר בספרי ההיסטוריה היוזמה שלו והפעולה בה נקט כדי לקנות כור אטומי אצל הצרפתים. בחשאי אך בחוכמה הצליח להקים כאן, בדימונה, לא פחות ולא יותר מכור גרעיני רב-משמעות לקיום מדינת ישראל. כאשר כיהן כראש הממשלה ברוטציה עם
יצחק שמיר שיפר בין השאר את המצב הכלכלי בישראל לא פחות משר אוצר מסוים שהפך גם לראש ממשלה.
החיים הפוליטיים שלו רצופים משברים, לוזריות וזוהר עם הצלחה. את תפקיד הנשיא הוא ממלא בצורה מכובדת שלא הייתה מביישת שום מדינה תרבותית בעלת היסטוריה עתיקה. מכיוון שאין נביא בעירו, פרס, שזכה כל חייו לביקורת ציבורית חסרת-רחמים ונוקבת בישראל, אוהב ונערץ בחו"ל על-ידי יהודים ולא-יהודים ונערץ, יחסית, במדינת ישראל. כאשר נבחר לנשיא, היה ברור שתפקידו הייצוגי כמארח בבית הנשיא בירושלים יכלול תפקידים שונים ומעורבות חשאית או גלויה ומגעים עם מנהיגים ואויבים בעולם בנושאים פוליטיים ו/או תרבותיים.
שמונים ותשע בגיל 89, יש להניח, שאדם לא מפחד לא מרעיו ולא משונאיו, בן 89, דעתן ועתיר ניסיון פוליטי, מרגיש פרס, שזו חובתו להביע את דעתו, וזכותו להגיד מילים ומחשבות אשר לדעתו קריטיות למצבו של העם בישראל. דעתו, לטוב ולרע, היא מה שהוא נושא עימו כל חייו, ומתבקש שאנחנו, אזרחי ישראל, נדע מה חושב הנשיא שמעורב בפוליטיקה הישראלית לפחות 60 שנה. מי חשב ששמעון פרס ישתוק מתוך נימוס דיפלומטי ולא ידבר?
הנשיא שאינו בובה ומעולם לא היה בובה בכל אחד מתפקידיו שמילא במדיניות ובפוליטיקה הישראלית, לא יהפוך פתאום ל"יס-מן" (yes-man) ׁׂשל ביבי-ברק, אם הוא חושב שהם שוגים בתוכניתם לתקוף את אירן לבד, בלי אמריקה. אז גם הנשיא פרס, כמו כמה בעלי ידע ביטחוני וצבאי, אומר שצריך לחכות להתקפה המתוכננת ולעשות אותה בשיתוף עם ארה"ב, כאשר ארה"ב תחליט שזה גם האינטרס שלה. גם הנשיא פרס חושב, שאין להתפרץ ולתקוף את אירן הרגע, כי גם הוא רואה בעיני רוחו ומותר לו להשמיע דעה, כי התוצאות של התקפה עכשיו בידי ישראל עשויות, חלילה, להיות הרות-אסון לישראל. מותר לאיש בגילו ובמעמדו להביע את דעתו כי הנשיא הוא לא בובה, ולא עסקן שקיבל תפקיד בגלל אינטרס עדתי.
גם כאשר יפרוש פרס מתפקיד נשיא מדינת ישראל, עדיין יבואו לפתחו בין אם יהיה בתפקיד כלשהו או סתם גמלאי. יבואו עיתונאים ומדינאים לפגוש את הנשיא היוצא שיהיה בן למעלה מתשעים שנה. ועדיין דעתו בכל נושא תעניין את הציבור בארץ ובעולם.
