היהדות שלי

היהדות שלי אוהבת את השיר של נורית הירש, המודה וגם מביעה משאלה ל"עוֹשֶׁה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו". אני אוהב את השיר ואת הלחן, ומרבה לשיר את השיר בחיק המשפחה בשבת ובמועד. אני מקווה, שנורית הירש סולחת לי על הבעת המשאלה אל מי ש"עוֹשֶׁה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו", שיעשה כבר שלום עָלֵינוּ וְעַל כָּל בְּנֵי הָאָדָם", ולא רק על ישראל. היהדות שלי אינה סולחת לשר הפנים, אליהו ישי, שבשם היהדות הוא מבקש להמאיס את החיים על 60,000 מהגרי עבודה, הגם שהם גנבו את הגבול בבואם לשבור שבר בארץ כנען. הוא מבקש להמאיס עליהם את החיים על-ידי מניעת הזכות לעבוד והכנת מחנות מעצר. היהדות שלי זוכרת את האמירה המחייבת אהבה לגר, כי עלי לזכור את תקופת היותנו עם של גרים בארץ זרה, אליה הגיעו אבות האומה כפליטי רעב ללחם ברצונם רק לשבור שבר ולמצוא פינת חיים ארעית גם במחיר של עבודה קשה. אני זוכר, שאמירה זו נאמרה שלושים ושש פעמים בחומש, יותר מכל מצווה אחרת. אנחנו היינו זרים בארץ מצרים, לא נעשה אותו דבר לזרים בתוכנו בישראל. שפתו של הנביא עמוס ביהדות שלי ההגמוניה היא להון האנושי ולא להון כגורם הגמוני, המנווט את כל מערכות קיומנו כחברה. היהדות שלי אומרת לא להון המנשל הון אנושי שמעד בתשלומי משכנתאות. כאלף משפחות שלא עמדו בחובות המשכנתה נזרקו מבתיהם השנה על-ידי ההון, כשההון הדשן התיר לעצמו באותה שנה לערוך תספורות לחובותיו, כשהוא לא עמד בחובותיו כלפי הציבור. היהדות שלי מדברת בשפת הנוקד מתקוע, הנביא עמוס, שבשם ההון האנושי זועק לעבר ההון המנוכר, המתיר לעצמו למכור בכסף אביונוּת ודלוּת (פרק ב') ומתנהג באדנוּת בהמית בוטה, עושקת ורוצצת (פרק ד'). זו יהדות שלוחמת לצדק חברתי, המתריסה נגד תספורות שעושה ההון לחובותיו לציבור, ובאותה עת זורק ציבור מביתו, כי כשל בפירעון חובות להון. היהדות שלי מזכירה להון את פרשת השבוע שלנו, איך יש להתייחס להון האנושי, אסור להתעלם ממצוקותיו - "כִּי פָּתוֹחַ תִּפְתַּח אֶת יַדְךָ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֵנוּ דֵּי מַחֲסוֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" (דברים ט"ז). היהדות שלי רואה את האדם היהודי אחראי כלפי כל רגע בחייו, עליו להימצא כאן ועכשיו ולא להתכנס בתוך חוויה מיסטית המנותקת מהסביבה הסובבת אותו. האחריות לכל רגע בחיי מחייבת אותי להתריס נגד קוטביות מעמדית בחברה. היא מחייבת אותי להשמיע את הקריאה לשוויון חברתי לא כחלק מריטואל פולחני ריק מתוכן מעשי, אלא אני חש חובה להימנות אל קוראי קריאת נגד - "מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ" (ישעיהו פרק ה'). אני חש חובה לבטא את היהדות שלי, כשהיא מתורגמת לפעילות ממשית נגד התופעה של חלוקה לא שוויונית של משאבי החברה, כשקיימת חזקה שרירותית של בעלי שליטה החשים כאילו "הוּשַׁבְתֶּם לְבַדְכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". ( שם פר' ה') ברוח פרשת השבוע היהדות שלי זו יהדות של נתינה ואהבה לזולת. הדרישה בפרשה למעשר, למחויבות של החברה כלפי כל באיה באשר הם. החובה לשמוט את החובות זה ביטוי מוסרי ערכי למארג יהודי אנושי והומאני, מארג היודע לוותר על קניין עבור חיזוק המערך החברתי - זהו עבורי קסמה של היהדות.