אהוד ברק: "....לא קבוצות אזרחים ואפילו לא מאמרי מערכת".
הנה פרופסור ידוע למשפטים שאף הוזכר כמועמד לבית המשפט העליון (אלוהים, תודה שאתה תמיד מציל אותנו מטיפוסים כאלה) קורא לטייסי חיל האוויר לסרב פקודה כאשר יורו להם לטוס להפציץ באירן. הוא שכח את הצוללנים, הם נעלבו ממנו.
הנה שר ההגנה והרמטכ"ל האמריקני טורחים במיוחד לציין כי אין בכוחה של ישראל, לבד, להזיק לאירן. אומנם הם סייגו את דבריהם כי יתכן שלישראל ישנם אמצעים צבאיים שאינם ידועים להם, אך כל הכבוד לצה"ל שמקבל תשומת לב כה אישית מאישים כה חשובים ונכבדים. לי נראה שבאו לקלקל ויצאו מברכים.
ידיעות אחרונות הגדול והאדיר בעיתוני ישראל, המאמין כי הוא מנהיג את המדינה בעשור האחרון, יצא לפני כשבוע בכותרת ראשית אדירת אותיות כי כל ( כל!) ראשי מערכת הביטחון מתנגדים לתקיפה באירן. זאת נאמר בישיבה, רבת משתפים וכיבודים, שהתקיימה שבוע קודם. אז בירור קטן שארך רק שניות ספורות העלה כי מדובר בישיבה שהתקיימה
שלוש שנים קודם כאשר דגן, דיסקין ואשכנזי עוד היו בתפקיד. אני שמעתי את דברי דגן. כאשר לחצו עליו הוא הודה שאין לאפשר פצצה לאירן. אני גם שמעתי מספר פעמים את אשכנזי בנושא, הוא לא הביע עמדה נגד פעולה באירן. את דיסקין, לאחר נאומו המשיחי בכפר סבא איני מחשיב כלל.
אז ראו עד כמה עיתון, שאמור להיות אחראי, מוכן לשקר ולרמות את קוראיו בכדי להטות את דעתם כנגד ראש הממשלה ושר הביטחון. הכול בכדי להמליך אוויל מסוים.
יסלחו לי הקוראים כי איני מתייחס כלל לדברי יחימוביץ, מופז ולפיד. חבל על המילים וחבל על זמנכם.
שחקן חיזוק "שחקן חיזוק" חדש פרץ ביומים האחרונים למגרש המשחקים האירניים. כבוד נשיא המדינה שמעון ("היקר") פרס.
שמעון פרס הוא איש רב זכויות בתולדות המדינה, אך הוא גם רב טעויות. "חתרן בלתי נלאה", "התרגיל המסריח", המעבר לקדימה כאשר הפסיד בבחירות ל
עמיר פרץ וכמובן העמדה הנחרצת כי הפצצת הכור האטומי בשנת 1980 בעירק הייתה טעות. גם בראיון השבוע לערוץ 2 הוא עדיין מחזיק בדעתו זו.
טוב, לאדם שחגג 89 שנים (עד 120 מקרב-לב) ראוי לסלוח על השמעת דברים כאלה, אך מדוע עלינו להטות אוזן להבלים האחרים שהוא משמיע לנו?
הדמות המעניינת ביותר, לטעמי, גם החשובה ביותר בוויכוח הגלוי והנסתר בנושא הפצצת אירן הוא הנשיא אובמה. הנשיא אובמה החל את כהונתו על תקן של משיח וקיבל "על החשבון" את פרס נובל לשלום. הוא שאף לשנות את פני העולם וההתחלה היא כמובן במזרח התיכון ובפרט בארץ ישראל.
לאחר שהושיט יד מלאת הבטחות למוסלמים באשר הם, סחט מראש ממשלת ישראל הסכמה למדינה פלשתינית והכריח אותו להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון למספר חודשים, קיבל רק משבי רוח קרים מהמוסלמים, הערבים והפלשתינים. משיחיות בעיניהם היא סימן לחולשה. אובמה שכח שהם אינם נוצרים אלא מוסלמים.
המפלה בבחירות "אמצע הקדנציה" הבהירו לנשיא ולמפלגתו כי המשך שלטונם בסכנה גדולה. "הוראת השעה" הייתה להחזיר את המצביעים למפלגה ובראש ובראשונה את היהודים. כך החל אובמה להפוך יותר ויותר לידיד ישראל. אומנם היה לו קשה לנהל שיחה ידידותית עם נתניהו, אך ללא ספק, עזרתו הגלויה והנסתרת למדינת ישראל הייתה ועודנה רבה מאוד.
השאלה הנשאלת היא מה יהיה יחסו למדינת ישראל כאשר יבחר מחדש ולא יהיו לו "צרכי בחירות"? אני איני מאמין כי הנשיא אובמה יורה אי-פעם לצבאו להפציץ באירן לשם מניעת פיתוחה של פצצה אטומית. זה אינו מתאים להשקפת עולמו כפי שבאה לידי ביטוי בהזדמנויות שונות.
אני גם מעריך כי במידה ויבחר מחדש הוא ימנע ממדינת ישראל לבצע תקיפה צבאית באירן, ככול שהדבר בידו. לעומת זאת אם ישראל תתקוף בטרם נבחר מחדש, ולפי מצבו כיום בסקרים הוא זקוק לכל קול, הרי לא תיוותר ברירה בידו ובכדי לרצות את דעת הקהל בארצו ובפרט את דעת הקהל היהודית הוא יהיה חייב לתמוך צבאית ומדינית במדינת ישראל.
לכן לפי הגיוני, אם ממשלת ישראל החליטה לבצע תקיפה צבאית באירן, מוטב שזה יהיה לפני הבחירות בארה"ב ולא אחריהן.
אז על-רקע הויכוח הסוער בארץ טוב עשה שר הביטחון בנאומו השבוע בכנסת שהזכיר שוב למי שכח ולמי שלא ידע ולמי שלא רוצה לדעת כי ההכרעה על מהלכי הממשלה בכלל ולגבי אירן בפרט לא תקבע על-ידי קבוצות אלו ואחרות של אזרחים ולא על-ידי רכילאי תקשורת אלא על-ידי אותו גורם שהעם בחר בו להנהיג את המדינה: ממשלת ישראל!
