בג"ץ כפרנסה - הסוף

זהו, בג"ץ הוא כבר לא פרנסה, בג"ץ הפסיק סוף סוף להיות במה לכל מיני ארגונים ועמותות, אשר תפסו עליו טרמפ שלא כדין והשתמשו בו על-מנת להחדיר שלא בצדק אותם ואת פועלם למרכז התודעה. העתירה הציבורית היא כלי חשוב, כלי חשוב ללא כל ספק, כלי המאפשר לבודדים וארגונים להתעקש על דעתם אל מול מינהל אטום. אך הבג"ץ אינו תרופה לכל מחלה, הגם שיש תנאים מאוד מאוד ברורים שבהם חייבת לעמוד עתירה לבג"ץ:

• חייב להיות מעשה מינהלי בגינו עותרים

• חייבת להיות עילה מובהקת, המעשה המנהלי חייב להיות בחוסר סמכות או בחוסר סבירות קיצוני

• המעשה המינהלי חייב להיות סופי היינו על-פי החלטה פורמאלית ורשומה ולא על-פי שמועה או על-פי הדלפה לא מבוססת וכיו"ב (עתירה שאיננה מוקדמת)

• העותר מחוייב למיצוי הליכים כלומר עליו לפנות לצדדים הקשורים ולבקש מהם לישר דרכם ולתקן את עוולתם ולתת להם זמן סביר למענה, טרם הוא פונה לבית המשפט, את הפניות האלה ואת התשובות להן יצרף העותר לעתירתו על-מנת להוכיח שאכן מיצה הליכים

• אסור שהעתירה תשתהה כלומר שמרגע התקבל ההחלטה המינהלית עד רגע העתירה חייב לעבור פרק זמן קצר במהלכו ניסה העותר למצות הליכים עד שכשל, ככל שהוא מתעכב בעתירתו הצדדים ממשיכים לפעול לפי ההחלטה, מוציאים עוד ועוד כסף וכאשר בית המשפט בא לדון בפרשה הוא נמצא במצב שהחלטה שלו על ביטול המעשה המינהלי תגרום נזק לצדדים, וככל שגדול הנזק כן גדל הסיכוי שבית המשפט לא יבטל את החלטת המינהל בטענת שיהוי (אלא אם מדובר במקרים בהם ייפגע שלטון החוק אם לא יבוטל המעשה המינהלי, ואז יפחית בית המשפט את משקל השיהוי)

• העדר סעד חליפי – בג"ץ לא ידון בביטולו של מעשה מינהלי אם ערכאה אחרת, נמוכה יותר, כגון בית המשפט המחוזי, או בית הדין לענייני עבודה מוסמכים לדון בנושא, והעותר לא פנה אליהם.

• על העותר לצרף כמשיבים לא רק את אלה שהוא עותר נגדם, אלא גם את אלה שעלולים להיפגע מההחלטה בעתירה. ומי שלא עומד בכל אלה, ובתנאי שהוא עמותה עם שם מצלצל, או בתנאי שהנושא הנדון הוא נושא תקשורתי עם זרקורים, היה עובר עד ימי גרוניס את שער בית המשפט העליון ומשם היה עובר הישר לכותרות, ומשנכנס לתפקידו הפך את הקערה על פיה ובמספר פסקי דין, הראה לעולם העמותות והארגונים שבגץ איננו זירה לקבלת פרסום והילה ציבורית:

• העתירה למניעת הופעתו של יאיר לפיד בערב יום הזכרון בת"א נדחתה. עם הוצאות – העותר לא צירף את יאיר לפיד כמשיב! ולא היה זמן לעשות זאת עד הדיון, דוז פווה להחלטה

• העתירה לביטול ההסכם בעניין קציר המלח – העתירה נדחתה עם הוצאות – בעלי המלונות לא צורפו כמשיבים, העתירה עצמה על-פי מידת ההשקעה בה כפי שהבין בית המשפט הייתה חסרת עילה, כל הכבוד לשופטים

• העתירה להורות על לחקירה פלילית בעניין מסמך הרפז, דחייה עם הוצאות – עתירה מוקדמת – ברור שטרם שוחרר דוח המבקר וייתכן שאף תקופה מסויימת לאחריו אין זה נכון לעתור על-מנת לאלץ חקירה פלילית וזאת על-אף הסירחון הרב שנודף מהפרשה, כי בית המשפט העליון איננו דאודוראנט – הוא כלי מאד רציני אך השימוש בו חייב להיות מאד מתאים לסמכויות בית המשפט הזה ושם במוקד כישוריו הוא יכול להיות מאד יעיל

• הבג"ץ לביטול השר"פ באשדוד דחייה על הסף עם הוצאות – שילוב של שיהוי כבד, העדר עילה, וסעד חליפי (בית המשפט המחוזי).

אפקט מצנן

אחרי השתוללות מרובת שנים, ואחרי החגיגה הגדולה בימי נשיאותה של ביניש, חייב בית המשפט העליון לצנן את הרוחות, ואף להקשיח מעט יתר על המידה את עמדתו בנוגע לניצול לא ראוי של זכות העמידה, וזאת על-ידי הטלת הוצאות משמעותיות בעיקר בכל אותם מקרים בהן העתירות נדחות על הסף, בשל פגמים מרכזיים אשר כל ילד רואה אותם, ואשר רק ההרגל המגונה שהיה בעבר נתן להם באופן תמוה ומוזר לגיטימציה ודווקא בהיכל הצדק, בית המשפט העליון. אפקט מצנן? Chilling effect? - כן אפקט מצנן, ראוי היה שכל החגיגות של העותרים שהפכו את העתירה למקצוע ואת בית המשפט העליון לבמה, להיכנס קצת למקרר, להצטנן קמעא ופסקי הוצאות בגובה של עשרות אלפי שקלים הם הכלי הפשוט, הזול, והנכון לצינון הזה.