עצה טובה: אל תמהרו לתת ציון גבוה בדמוקרטיה למשטרים העוסקים כל היום בהוראת דמוקרטיה לנתיניהם. ציון נמוך במיוחד העניקו לדרג מדיני שאינו לאה להזכיר חדשות לבקרים כי הוא הדרג הקובע ואין בלתו, כאילו יש פקפוק סוחף בכך. הדבר מעיד על אי-שקט בחדר המורים שכל רעשיו באים מבפנים, על חרדה פן מה שכנראה אינו ברור מאליו בין כתלי החדרים האטומים בהם מקבלים הנבחרים מעם החלטות, עלול להיות בחינת הלכה שנשכחה בחוצות העיר.
אזרחות טובה לומדים בבית הספר, בתנועות הנוער, לפעמים בהשראת משרד החינוך ולפעמים בהשראת חכמי דורות שכתביהם הם אכסניה לתורה ולעבודה ולשיח בונה על המידות. ממשלות שחזקה עליהן שכל חבריהן השלימו חוק לימודי האזרחות הטובה בפרוזדורים בהם הלכו אל טרקליני השלטון, לא נועדו להטיף בשער ובוודאי לא נבחרו להיות פרשני אזרחות על מעשיהן הטובים או חלילה על מחדליהן. עד שהן אומרות דרך משל כי הנשיא שכח מה היא דמוקרטיה, הן חוטאות בשיכחת כלל הברזל שהן אינן אמונות על הפדגוגיה.
עצה טובה נוספת: אל תרבו להתפעל ממי שמשגר מיוזמתו פולמוס לשווקים וטוען לבכורה בוויכוח מפני שהוא שותף סוד ויודע עובדות וההדיוטות שנענו להזמנה להביע דעתם אינם יודעים לא את הסודות ולא את העובדות, ועם שדעתם נשמעת - היא אינה יכולה בהגדרה להיות קובעת. אסור להסתנוור מחצאי אמיתות. גם שותפי הסוד אינם יודעים את כל העובדות. מפני שכך, הם מגייסים את דעת הקהל הנבער מדעת כדי לזכות בתמיכה ציבורית לעמדה שלהם שאינה מקובלת על סמך אותן עובדות ידועות עצמן על שותפי סוד אחרים. בעולם בו יש בוודאי עצמו מרחב אינסופי לחוסר-ודאות, לא כל מה שקרוי עובדה היום יהיה עובדה מחר, ולא כל מה שיתברר כעובדה מחר היה מקובל על הכל כעובדה בעבר.
עצה טובה שלישית: אל תיבהלו מן העלבון. קוראים לכם להשתתף בדיון הציבורי וכשאתם מביעים דעתכם לועגים לכם שאתם בסך-הכל סופרים, או חתני פרס ישראל לאמנות, או אקדמאים שנשרו מעץ הדעת, או בורים מכל מקום ועמי ארצות מדאורייתא ומדרבנן בעניין עליו אתם מתריעים. העלבון הזה עולב בעולביו.
התבונה אינה מקצוע. להיות חייל הוא מקצוע. יש חייל האומר כי התבונה אומרת, לא ללכת בלי אובמה. יש חייל האומר כי אין מנוס אלא ללכת גם ללכת בלי אובמה. כלאו את החיילים המקצועיים בזירת הוויכוח בעל-כורחם כדי שאנחנו, ובתוכנו סופרים ואמנים ואקדמאים ובעלי כל המקצועות שבעולם וגם בורים וגם עמי ארצות, נאמר בקולנו שלנו קולו של איזה חייל נשמע, כי כולנו נבונים אף על-פי שרק החיילים מלומדי מלחמה.
דמוקרטיה היא הזכות של בעלי התבונה להצביע על-פי תבונתם שלהם על עניינים מקצועיים שאינם ידועים להם מ-א' עד ת', כגון כלכלה, כגון תשתיות, כגון חינוך, כגון שלום וכגון מלחמה. דמוקרטיה היא הכרעה הכופה מעמדת ידע מועט את המעשה על בעלי הידע המרובה. הדילמה אינה פשוטה, אבל היא הוכרעה מכבר כשהדמוקרטיה נבחרה כטובה באופציות השלטוניות הקיימות. האלטרנטיבה היא הרודנות של בעלי הידע השמור מן ההמון. היא נוסתה מכבר. היא לא השאירה רושם טוב בעולם, אולם עדיין יש לה חסידים לא שוטים הרבה. בין כך ובין כך מי שבז לחוכמתכם כי היא אינה הולכת בתלם חוכמתו - אין לחשוש לעלבונו. הוא מוציא שם רע לעצמו.
ועצה טובה לפני האחרונה: פיקוח נפש דוחה כל מצוות שבתורה חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. מי שמסיע יולדת ביום הכיפורים אינו מקל במצוות יום הדין, אלא מחמיר במצוות הצלת נפשות. מי שמקיים מערכות ביטחון ושמירה ותשתיות תקשורת ואנרגיה ועוד ועוד, אינו ממעט בערכה של שמירת שבת אלא מרבה בערך השמירה על החיים. מי שמציית לחוק שאינו יכול להיות אנושי בעיניו, אינו חוטא אף על-פי שהוא עבריין על-פי חוק וייתן את הדין אם ציית לו.
אסור היה להפוך את שאלת התקיפה של אירן לנושא העומד במרכז דיוניו של מועדון הוויכוחים הלאומי. אבל למרבה הצער זה קרה. זה קרה וזה נראה כרציני. זה קרה ומעתה הנושא הוא פיקוח נפש, פיקוח נפש ועל כן - לתקוף, פיקוח נפש ועל כן - חלילה לא לתקוף. מי הוא קל הדעת ומשולח הלשון שמצמיד למי שרואה פיקוח נפש בהפצצה ישראלית אינואנדו של בוגד, תואר מפורש של תבוסתן אלמן מציונות ומרגש יהודי, איום על קיומה של ישראל? במה פיקוח נפש שלו עלוב מפיקוח נפש כוהני ולוויי הפצצה? אם לא מפיקוח נפש הם מדברים, יסלח להם האל, אבל אם מפיקוח נפש הם מסעירים את הזירה בארץ ובעולם, או אז אוי להם מן הפומבי, אבל מעצם עמדתם הם זכאים מדין פיקוח נפש. שווה בשווה. בוודאי לא יותר מן הזכאים מדין פיקוח נפש הקוראים תיגר על ההחלטה שהם מבשילים ברבים.
ואחרון אחרון: איום קיומי. מה מכל האיומים המאיימים על שלומנו ועל אושרנו ועל יושרנו ועל תקוות דורותינו ועל מקומנו בקהיליית העמים כמות שהיא, הוא קיומי ומה איננו קיומי? מי השחיז את המילה הקהה הזאת ועשה אותה חדה לכאורה כתער כדי שאפשר יהיה לחתוך בה סוף-סוף את העניין ולגמור אותו כמו שצריך?