מכיוון שלאזרח הרגיל צבירת כוח לא הייתה מעולם משאת נפשו, הוא אינו רואה כמטרה מרכזית לעבוד כל חייו על-מנת לצבור לעצמו כוח רק לשם המטרה ההיא...הם נשארים אם כן חפש"ים (חיילים פשוטים). וזה לא לגנותם. הם אזרחים נאמנים וטובים לפחות כמו אלו שבחרו בהם ואולי אף טובים יותר. רבים מביניהם יכלו ללא כל ספק להגיע לעמדות כוח. במקרה הם אינם נזקקים לאלימות כדי לקבוע מיקומם בחברה.
מכאן, שרק סוג מיוחד של אנשים מוכנים להמשיך בדרך כוחנית, אלימה ופוליטית ולעלות במעלה הדרגות עד לעמדות כוח. אלימה ככל שתהיה - בין שזה במסגרות פוליטיות כמו מפלגות או כנסת ובין שמדובר בדרך הפשע של הצווארון הלבן.
בדרך זו נאמני התרבות השלטונית באשר היא - צעירים, חברי תנועות נוער, חניכי ישיבות ובתי ספר, מתחנכים על ברכיה של תרבות ללא מצפון וללא מצפן חברתי. במילים אחרות, במקרה שלנו הם מתחנכים על ברכיה של תרבות סקסיסטית עממית "...של מי גדול יותר...”
מנהיגים כאלה נולדו לעם היהודי לדורותיו. בישראל המודרנית והדמוקרטית הצליחו אולי במשימה אחת - לסדר את חייהם בפנסיה ממלכתית. מרביתם נכשלו במשימה הלאומית של ניצול מנהיגותם לטובת אינטרס הכלל. הם שכחו שהחל מרגע בחירתם כנציגים בפרלמנט, הם אינם עוד מנהיגי מפלגה זו או אחרת, אלא פועלים לטובת האינטרסים של כלל הציבור.
אי היכולת השיפוטית האישית שלהם להבחין בין זה לזה היא קריטית ברמה הלאומית. מנהיג אינו יכול לתפקד נכון אלא אם הפנים את מסגרת אחריותו הרחבה. לייצג את כל שכבות העם והאזרחים כולם. גם אם הם מיעוטים, וגם אם הוא מואס בהם לעיתים, כמו החלשים בחברה.
שלא לשמה ידידי הנבחרים - טעות בידכם אם אתם חושבים שנבחרתם כחברי כנסת לייצג את דעות בוחריכם בלבד! הקושי האמיתי שלכם הוא לייצג את האמת ואחר כך להיבחר שוב ע"י אספסוף של דעות שאולי יכעס עליכם. פעם קראו לזה אומץ פוליטי ...על כל אחד מאיתנו לשאול את עצמו כמה מנהיגים מן ה"אינוונטר" הקיים עונים כיום על ההגדרה הזו? ובהם לתמוך ולא בנושאי התרבות ההיא...
מסתבר, שמלבד נשיאנו המכובד
שמעון פרס, ניתן אולי למנות מבין הנבחרים כיום מכסימום שתי ידיים מבין חברי הכנסת הנוכחית העונים להגדרות! וכל היתר, שבכל זאת מכהנים כנציגי ציבור - הגיעו לכיסאם "שלא לשמה". מה שכן, זוהי כוחניות לשמה שמטרתה הבלעדית להשליט באלימות את עמדותיהם על האחרים ולא בדרך דמוקרטית. הפרשנות של הדמוקרטיה בעיניהם היא האסון של כולנו - כי כאשר אתה מכנה את אלה שמתנגדים אידיאולוגית לדעותיך כבוגדים - אתה אלים.
גרוע מזה - הנוער מכיכר ציון - אלה הפרחחים שתקפו את הערבי הצעיר רק בגלל שדיבר ערבית, אלה "ידידי" המלומד בכנסת מיכאל בן ארי או "ידידותיי" מירי רגב ו
ציפי חוטובלי- אלה למדו את חכמת חייהם הביזיונית מאנשים כמוכם. אתם שלצערנו הגעתם לשם "שלא לשמה...”
איזו מין דמוקרטיה אתם רוצים להביא עלינו אם מיעוט שאיננו מקבל את דעתו של המנהיג הכוחני הופך בעיניו ובפיו לאויב החברה והעם. גם אם הוא ערבי... יש לו זכויות. הלא אפשר לכנות זאת במושג השנוא על כולנו- פאשיזם!? הלו, האם זה העם היהודי בעל הסגולות הנעלות מאחרים?!
למזלנו, אנחנו עדיין בני חסות של מדינה דמוקרטית חילונית. מדינה עם בית משפט עליון חזק ויציב, שבשעת הצורך ו"כל עוד נשמה באפו”, יתערב להגנת הדמוקרטיה. ושמרבית האזרחים יודעים להעריך את מה שיש בידם ויגנו בגופם עליה. לצערי בינתיים הם לא מכירים די בכוחם האלקטוראלי לשנות את מה שדורש שינוי כמו החלפת שלטון! לכן הם שותקים.
האלימות מדבקת לאלימות יש תכונה מדבקת. היא די דומה לעבריינות. האלימות מקבלת לגיטימאציה כאשר היא באה מלמעלה. והיא באה בגלים. גם עבריינות ופשע מקבלים לגיטימאציה מהסביבה ובאים בגלים. כאשר השלטון מושחת וחי על שוחד, זה מחלחל למטה ולא משנה מי העומד בראש הפירמידה. הרחוב יודע לפרש זאת כדרכו הבלעדית, ושאיש מבין חברי הכנסת לא יתפלא ולא יתיפייף במלל הרגיל שלו על הדוכן. לא צריך להעניק אגרוף לפרצוף יריבך. די במלל נוסח כנסת ישראל, כדי לתת לאלימות ולפשע אפיקים וכיווני פעולה! "אם הם עושים אז למה לא אנחנו...” שמעתי זאת מאות פעמים מעברייני רחוב בעברי המקצועי. יש כמה וכמה עבריינים בפוטנציה מבין חברי הכנסת, שעקב אי יכולתם לשלוט ביצריהם הם מטיפים לאלימות גם אם יכחישו זאת.
הגיע הזמן לשקף לחכי"ם בבירור את חלקם באלימות הרחוב. המלל הנשמע מן הכנסת נגד השמאל בכלל והערבים בפרט הוא מלל הרסני וארסני. אזרח, באשר הוא, רואה ושומע דברים שמתפרשים כאלימות, הוא עלול, בעיקר אם הוא נער צעיר, לפרש את המילים כלגיטימאציה למעשים. לינץ' במיעוטים, בין שהם ערבים, אתיופים או אריתראים... נערים ונערות צעירים בני חמש עשרה לא היו מעזים לבצע לינץ' בערבים בני גילם במרכזו של רחוב ירושלמי הומה מאדם אם לא הייתה להם לגיטימציה, למשל, מח"כ מיכאל בן ארי - או אפילו מהבעות פניו של ראש הממשלה שאמנם מגנה פשיעה אבל המימיקה של פניו... שלא נדע.
ח"כ בן ארי למשל, החובש כיפה סרוגה איננו עומד ברחוב וצועק - "יאללה תהרגו אותם”. אולם בסגנונו הכפייתי, כאילו בחסות הדת היהודית, הוא מטפטף ארס לאוזניהם אם במישרין או באמצעות עוזרו המכובד - "נשיא האגודה היהודית בשטחים למען אלימות נגד ערבים ושמאל" [כדמיון הכותב].
חברי כנסת בעיקר מן הימין ורבים מהם חובשי כיפות - מתחזים גם הם לצדיקים, דורשים מהמורים בבתי הספר בפרט וממשרד החינוך בכלל, למנוע את מה שהם עצמם יוצרים בהתלהמויותיהם. צריך לשים לכך סוף. אם השלטון הנוכחי לא יעשה זאת ע"י חקיקה וענישה מתאימים לסכנות מבפנים, הציבור ללא ספק יעשה זאת בבחירות כי ההמונים לא מטומטמים...
