למי מסוכן הצמד נתניהו-ברק?

כבר לפני 12 שנה, במהלך מערכת הבחירות, הצהיר הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק, כי "נתניהו מסוכן לישראל". לא פחות ולא יותר. על-רקע דברים דומים החוזרים ונשמעים גם כיום, יש להסתכל לעובדות בעיניים: נתניהו מכהן במצטבר שבע שנים כראש ממשלה. נכון להיום, לא ניתן לרשום לחובתו אפילו נזק אסטרטגי אחד. אפשר לחלוק על מהלכים טקטיים אלו ואחרים או על התנהלויות שלו, ואפילו להתעצבן עליהם ועליו מאד, אבל מהלך בלתי הפיך, שגרם בפועל נזק אסטרטגי למדינת ישראל, פשוט אין. לעומת זאת, אם נניח היו אומרים על אריאל שרון ועל אהוד אולמרט, לפני תחילת כהונתם, כי הם מהווים סכנה לישראל, לא היה צריך להמתין שבע שנים כדי להיווכח באמיתות הדברים. די היה בשנה-שנתיים להיווכח בכך. ראש המוסד לשעבר וראש השב"כ לשעבר ואיתם מקהלת ה"לשעברים" טוענים כי ברק ונתניהו הם משיחיים. זאת למרות שאין אפילו פעילות אחת או אירוע אחד של ברק או נתניהו, קל וחומר של שניהם יחד, המעידים על כך. הם ממהרים לצאת למלחמה? צמאי דם? שיתכבדו ויצביעו אנשי המקהלה על איזה מבצע צבאי של ממש (לא איזו שליחת סוכני מוסד להתנקשות), או "משיחי", שעליו הורה נתניהו במהלך שבע שנות כהונתו כראש ממשלה. גם כשר אוצר וכשר חוץ לא זכורה שום אמירה שלו או צעד כלשהו שיצדיק תיאור זה. זכותו וחובתו של כל אחד לבקר את התנהגותם והתנהלותם של הממשלה ושל העומד בראשה. אבל בהצבעה על דברים אמיתיים ולא באמירות כלליות ורמזים מכפישים, בלתי ענייניים ובלתי מבוססים. המתנגדים הנחרצים הם רובם ככולם אנשי שמאל, גם אם הם ממוקמים במפלגות המכנות את עצמן כ"מרכז". הם מהווים חלק ממסע תקשורתי מתוזמר שמובילים עיתונים וגופי תקשורת מרכזיים. הם מתחרים ביניהם מי יזרע יותר פאניקה בציבור, מי יצייר את ההנהגה הנבחרת של המדינה בצבעים משיחיים/חסרי אחריות/דיקטטוריים יותר, ומי ימציא יותר אייטמים היסטריים מפי מקורות בכירים אך בדרך כלל אלמוניים. הלשעברים המביעים בפומבי את התנגדותם למדיניות הממשלה בנושא האירני מועילים כמובן לרייטינג ולמכירות. כי הרי אין כמו פופוליזם מטופש, מתובל בהיסטריה קלה ובציטוטים מגורמים ביטחוניים, כדי להטריף חלקים לא מבוטלים בציבור. זה מעלה את מדדי הכניסות לאתרים, את מכירות העיתונים ואת אחוזי הרייטינג של מהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה בטלוויזיה וברדיו, בעוד שעונת המלפפונים בעיצומה ואין לתקשורת באמת הרבה נושאים אחרים על סדר היום. אך אולי יש להתנהגותם מניע עמוק הרבה יותר: הפחד שלהם, כי הצלחת הממשלה בהתמודדותה עם האיום האירני תביא לקיבוע שלטון הימין בארץ לשנים רבות ותרחיק לחצים בינלאומיים לפתרונות "שלום" כפויים.