לא אקטואלי

לפי חלק מהסקרים האחרונים, מפלגת העבודה מצמצמת את הפער בינה לליכוד. מבחינתו של נתניהו, זו צריכה להיות מגמה מדאיגה במיוחד, לאור העובדה שהיא מתרחשת דווקא בזמן שהמצב הגיאופוליטי אצל שכנותינו מתערער. אפשר היה לצפות כי קריסתן של סוריה ומצרים יחזקו את הקו הביטחוני שמוביל הימין הישראלי. בפועל, מאז מחיקתם של הסכמי אוסלו באינתיפאדת 2000 וכישלון קונספציית הנסיגות החד-צדדיות, אצל ישראלים רבים הנושא המדיני-ביטחוני הופך בהדרגה משני לנושא הכלכלי-חברתי. שלי יחימוביץ', שהייתה הפוליטיקאית הראשונה לזהות את המגמה הזאת, קוצרת כעת את הפירות של מדיניות נתניהו והאוצר שעדיין חיים בעולם הישן, מצהירים על גזרות כלכליות, מוותרים על העזים לאחר הפעלת לחץ ציבורי, ולא מבינים את פסיכולוגיית ההמונים שהעבירו את כובד המשקל מרגל ימין הביטחונית לרגל שמאל החברתית.

רוב תנועות השמאל מבינות שהקייס המדיני לא ממש עוזר להן והן מנסות לגרום לכך שהדיון הציבורי ייסוב סביב סוגיות חברתיות וכלכליות. שיאה של המגמה היה במחאת האוהלים בקיץ שעבר, הרבה בזכות הרוח הגבית שקיבלו מהתקשורת. ללא הרוח הגבית הזאת, אותן תנועות מתקשות להוציא המוני אנשים לכיכרות, והן ממקדות את עיקר פעילותן ההסברתית באינטרנט. בהתאם למתווה זה הוקם 'המשאל' - אתר אינטרנט חדש שמטרתו לקדם שיח סביב משאל עם כלכלי, שבאמצעותו יכולים הגולשים לקבוע לאן הולכים תקציבי המדינה. לטובת המיזם התאגדו כמה ארגונים שהקשר ביניהם רחוק מלהיות הכרחי, דוגמת התאחדות הסטודנטים בישראל, ישראל חופשית, המחנה המשותף, דרור ישראל ואחרים. לכאורה, מדובר ביוזמה ברוכה - שכן ראוי וטוב לאפשר לציבור להיות מעורב עד כמה שאפשר בקבלת ההחלטות. עם זאת, ההסתכלות על סדר היום בישראל בפריזמה כלכלית בלבד, היא הסתכלות צרה ועלולה לסבך אותנו בצרות לא פחות גדולות.

לפני כמה חודשים פנה אל האגודה לזכות הציבור לדעת גולש וסיפר שבחודש נובמבר האחרון שידרה אילאיל שחר, הכתבת המדינית של גל"צ, כתבה על יוזמת ז'נבה, מהעיר ז'נבה. אותו גולש פנה לגלי צה"ל בדרישה לדעת מי מימן את נסיעתה של הכתבת, אולם לא נענה. 'לדעת' התערבה וקיבלה בחודשים האחרונים כמה תשובות בנוסח "העניין בטיפול". לאחרונה התקבלה תשובה מסתורית: נציב התלונות בתחנה, עודד לוינסון, השיב כי הנושא בטיפול והסביר כי "לא כל הדברים יכולים להיות גלויים לעין". יכול להיות שגל"צ הפכה להיות יחידה סודית ואף אחד לא גילה לי?

המקרה של גל"צ הוא לא המקרה היחיד שבו יש מי ששמחים לשתף פעולה עם יוזמת ז'נבה תמורת הנאות טובות: יוזמת ז'נבה מקיימת בשנים האחרונות סמינרים לפעילים ממפלגות שונות ובהן הליכוד וש"ס. קיום השיח בין הימין לשמאל המדיני הוא חשוב וראוי. עם זאת, על פעילי המפלגות שבחרו להשתתף, לקחת על עצמם את האחריות לקיום דיאלוג בגובה העיניים שמבטיח שיח שוויוני, שבו מוצגות עמדות שני הצדדים, ולא ניסיון של צד אחד להנחיל את עמדותיו לצד אחר תמורת חופן קרואסונים.

לאור פיטוריו של אדר כהן, המפקח על הוראת האזרחות במשרד החינוך, שודרה במוצאי השבת האחרונה בערוץ 10 כתבה מגמתית בנושא. קצרה היריעה מלפרט את שלל ההטיות וכלי התעמולה שבהם נעשה שימוש במסגרת הכתבה לטובת הכפשתו של שר החינוך. בפועל, הכתבה היוותה גול עצמי ליוזמיה וסתמה את הגולל על הפרשה כשהוכיחה כי המאבק להשארתו של כהן בתפקידו הוא מאבק פוליטי. תעיד על כך תגובתו של ד"ר יצחק גייגר, שכתב את המחקר אודות הוראת האזרחות עבור המכון לאסטרטגיה ציונית והחל את כל הסערה, ואף יצא בעבר באופן פומבי לטובתו של אדר כהן. עם פרסום הכתבה טען גייגר בפורום המורים לאזרחות כי "כמי שתמך בהישארותו של אדר בתפקיד אני מרגיש מרומה לאור הדרך שבה עמיתים שלי הציגו את המאבק... כל המדברים על הגנת הדמוקרטיה בהוראת האזרחות מטיפים למעשה לפגיעה בפלורליזם תוך רידוד הדיון לסיסמאות ולהדבקת תוויות (לאומנים מול דמוקרטים)... מכיוון שכאמור לעיל מורים שונים טורחים להפוך את המאבק למען אדר למאבק פוליטי, אז כדאי שכל המורים מהימין ומהמגזר הדתי שתמכו בו יחדלו מהמאבק...".

בימים אלה מתקיימת ליגת מוצ"ש לבתי כנסת בכדורגל ובה שותפים תריסר מניינים. הקבוצה שמגלה עליונות על יתר הקבוצות היא ויז'ניץ גיים זון המורכבת מצעירים חובשי כיפות שחורות שעלו לאחרונה מאירופה. עם כמה מהשחקנים אני משחק במסגרת אחרת והם אכן מוכשרים כשדים, אבל זה בהחלט לא כל ההבדל: כל מי שיראה את הכדורגלנים הצעירים הללו בפעולה יזהה בקלות שהם רכשו מיומנויות יסוד שבישראל מקבלים במקרה הטוב רק במסגרות מקצועניות - עצירת כדור, חסימה עם הגוף ואפילו הוצאות חוץ. כשהחרדים בחו"ל מקבלים חינוך ספורטיבי שעולה בכמה דרגות על השיטה המקומית של "זרוק כדור לתלמידים ולך לעשן סיגריה", לא פלא שהכדורגל הישראלי נראה כמו שהוא נראה.

בסוף השבוע האחרון הודיע יצחק נבון, הנשיא החמישי של מדינת ישראל, כי הוא היה נוהג בדיוק כמו פרס שיצא נגד תקיפה ישראלית באירן. האם הוא זוכר שבזמן כהונתו כנשיא המדינה ישראל הפציצה כור גרעיני לא רחוק מאירן?

אני בעד מתקפה ישראלית באירן. הסיבה פשוטה: ככל שירבו האנשים בישראל שיתמכו בתקיפה, כך יקטנו הסיכויים שיהיה בה צורך.