החגים היהודיים מרוכזים על-פי התורה בשתי תקופות בשנה, באביב (פסח ושבועות) ובסתיו (חגי חודש תשרי). החורף ורובו של הקיץ ריקים מחגים מהתורה (חנוכה ופורים הינם חגים שתוקנו ע"י חז"ל).
הקיץ שטוף השמש מקביל ליום, והחורף שבו השמש נעדרת והימים מתקצרים מקביל ללילה. האביב שבו מפציע הקיץ מקביל לזריחה, והסתיו שבו נכנסים אל החורף מקביל לשקיעה.
החגים והמועדים שבהם אנו מציינים את הזמן נמצאים בזמני מעבר באביב ובסתיו, הזריחה והשקיעה של השנה. דווקא ברגעי מעבר אלו אנו חשים יותר את המשמעות האמיתית של הזמן.
יש "משהו באוויר" שגורם לשינוי. מגיע הלילה היום מאיר. אנחנו נעצרים ושמים לב שלא אנחנו אלה ששולטים בזמן אלא הוא שולט בנו והוא שיוצר את השינויים שאנו חשים באוויר.
עניינו העיקרי של ראש השנה, שביום זה אנו ממליכים את הקב"ה עלינו למלך. דבר זה מובן מכך שמיד בתפילה הראשונה של ראש השנה בתפילת ערבית, מבקשים אנו בנוסח התפילה שהקב"ה יהיה למלך - "מלוך על העולם", "מלך על כל
הארץ" ועוד.
הכתרת המלך עניין זה מתבטא גם במצווה העיקרית של ראש השנה - תקיעת שופר. אף על-פי שבתקיעת השופר נרמזת עבודת התשובה. כדברי הרמב"ם הידועים בהלכות תשובה (פרק ג', הלכה ד') "שתקיעת שופר בראש השנה...רמז יש בו...עורו ישנים משנתכם...וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה".
הנקודה העיקרית שבשופר הינה הכתרת הקב"ה למלך. ידוע מה שכותב רבינו סעדיה גאון (מובא באבודרהם בטעמי התקיעות) שיש עשרה עניינים בתקיעת השופר, כאשר העניין הראשון במעלה ש"אנו ממליכים עלינו את הבורא". ומבאר שבזמנים קדומים המנהג היה שכאשר מכתירים מלך היו תוקעים בשופר. לכן בראש השנה שעם ישראל מכתירים את הבורא למלך עליהם, הם תוקעים בשופר כנאמר בגמרא: " כדי שתמליכוני עליכם...ובמה? בשופר " (ראש השנה ט"ז, א').
נמצאנו למדים שעיקר עניינו הייחודי של ראש השנה הוא לא מעשה התשובה אלא המלכת הקב"ה למלך עלינו ועל-ידי זה על כל העולם כולו.
מובא בגמרא במסכת ראש השנה (דף י"א, עמ' א') שהקב"ה החל לברוא את העולם בכ"ה באלול, ובראש השנה ברא את
האדם נזר הבריאה ותפארתה.
מטרת בריאת האדם הייתה כדי שהאדם ימליך את הבורא עליו. עד בריאת האדם הקב"ה היה מלך ללא עם. אך לאחר בריאת האדם, הקב"ה כבר נעשה למלך על עם וכידוע עיקר תוקפו ומעמדו של המלך עומדים בזכות עמו הממליך אותו עליו.
יש להתייצב מוכנים ראש השנה הוא יום ההכתרה של מלך מלכי המלכים. כיוון שביום זה נברא האדם שתפקידו להמליך את ה' עליו וכדי שההכתרה של הקב"ה תיעשה בצורה הכי ראויה יש לנו להתכונן ליום גדול וקדוש זה כבר חודש ימים קודם לכן. החל מראש חודש אלול שהוא היום הראשון לימי הסליחות והרחמים שבהם הקב"ה מצוי בקרב בני עמו.
ההכנה שלנו לקראת יום נשגב זה נעשית באמצעות שיפור המעשים וטיהור עצמנו מן החטאים והעבירות וככל שנתאמץ לטהר ולנקות את עצמנו מכל רבב של חטא שדבק בנו, כך נבוא ליום ההכתרה כשאנו מוכנים וראויים לקבל את פני המלך.
וכשם שפשוט וברור שלא ניתן לעמוד לפני מלך בשר ודם בלבוש קרוע ומלוכלך, כך גם לא ניתן להתייצב לפני הבורא כאשר נשמתנו מלוכלכת מן העבירות. כיוון שזהו ביזיון גדול למלך שכך באים ועומדים לפניו. ובזמן שהאדם אינו חש לנקות את עצמו מן העבירות קודם ראש השנה. הרי שבזה הוא מעורר על עצמו קטרוג גדול. כאותו אדם שבא לפני המלך בלבוש מלוכלך וגורם בכך שעבדי המלך יקחו אותו וישליכוהו לבית האסורים על שביזה כבוד המלך.
הבה נבוא מוכנים לפניו. מלוכדים וממליכים את הקב"ה עלינו וזוכים לצאת זכאים בדין במובן של עליה רוחנית אישית וכללית.
תהיה
שנת
עליה
גדולה.
