במדינות אחרות לנשיא יש תפקיד ביצועי. הדוגמה המובהקת היא נשיא ארה"ב שהוא למעשה מנהיג המעצמה ומפקד הכוחות הצבאיים שלה. השרים הם פקידיו והוא הרשות המבצעת.
האם המודל הישראלי הוא מודל ראוי? לדעתי התשובה שלילית. במישור העקרוני- לא ראוי להשוות אדם למדינה. זה לא דמוקרטי. אם אנו מייחסים למדינה ערכים נעלים, אזי לבוא ולטעון שהם מתבטאים באישיות מסויימת, שהיא בשר ודם, זוהי עבודת אלילים. להעמיד אדם מסוים בחזקת שלמות לא מתאים לעקרונות הדמוקרטיה שבה כולם כפופים לביקורת. "אין חיה כזאת" ושום אדם איננו מושלם. שלמות היא דבר שראוי לשאוף אליו אבל לא ניתן להשגה.
להעמיד את הנשיא כאיש מושלם, היא גישה שמעוותת את המציאות, ומתאימה לחברה פרימיטיבית כמו מצרים העתיקה שסגדה לפרעונים וראתה בהם אלים.
לבכות או לצחוק במישור המעשי, כשבוחנים את רשימת הנשיאים לדורותיהם, קשה לדעת אם לבכות או לצחוק. מספיק להזכיר את האנס שיושב היום בכלא, ועד כמה מגוחך לומר שהוא והמדינה הם היינו הך. אבל הוא לא היחיד. קודמו נאלץ להתפטר לאחר שנחשד בקבלת שוחד. הנשיא השני היה קשור ככל הנראה לרצח דה האן. דה האן היה חרדי שפעל בתחילת המאה ה-20 והטיף נגד הציונות. הוא נרצח על-ידי ההגנה בפקודת יצחק בן צבי שהיה לימים הנשיא השני של מדינת ישראל.
שמעון פרס הנשיא המכהן, היה בתקופות מסויימות האיש הכי שנוא בישראל. אמרת שמעון פרס, אמרת פוליטיקאי מושחת. הוא היה סמל השחיתות השלטונית. בוחרי ימין אמרו עליו שאמו ערבייה. מה לא אמרו ומה לא טפלו עליו?
יצחק רבין כתב עליו בספרו "פנקס שירות" שהוא חתרן בלתי נלאה. הוא דמות ציבורית מאוד מאוד שנויה במחלוקת.
חוששני שמוכרים שקרים לציבור כשבוחרים אדם לנשיא ומייחסים לו שלמות.
כמובן שהתמונה הייתה שונה אילו היו נותנים לו סמכויות ביצועיות, בדומה לארצות מתקדמות כמו ארה"ב וצרפת. במצב הנוכחי מדובר בגוף זולל תקציבים ואפילו משחית, כי מוכרים לציבור דמות שלא קיימת ולא מציאותית.
