ממרפסת התצפית של מתחם עיר דוד אפשר להבין כיצד הרוח גדולה מן החומר. הגבעה המתוחמת היטב בין נחל קדרון וגיא בן-הינום היא כיום פסיק של 40 דונם בירושלים הענקית של ראש העיר
ניר ברקת. ובכל זאת הרוח שיצאה ממנה, משמואל ועד לישוע, ממלאת כיום לפחות שני שליש מן העולם. הרוח היא של אלוהים, עם, מקדש, תרבות, משפט, צדקה, חמלה, ומעל הכל - חופש. החופש לחשוב, החופש למחות, החופש לעשות יותר למען העם, הארץ ודרכי אלוהים. הכל מתחיל מן החומר של הגבעה הקטנה, מן הכתבים והחותמות העתיקות המאששות כל מילה הכתובה בספרי מלכים, מן העיקשות הבלתי מובנת של עם קטן לשמר את אוצרותיו הרוחניים. מסביב לגבעה הזאת ושלוחותיה החומריים והרוחניים חלה ההתנגשות האימתנית של התרבויות.
זה מה שראה מיט רומני, המועמד לנשיאות ארצות-הברית, בעומדו מול הר-ציון בחברת מארחיו היהודים. ובשובו מביקור אצל ראש ממשלת הרשות הפלשתינית, פחות מ-8 ק"מ צפונה לירושלים, הוא ראה את החומר של תקומת ירושלים מהריסותיה, ואת הרוח המקוממת הריסות ומרימה עם נרדף ועלוב נפש מגיא ההריגה אל פסגת ההצלחה העולמית. ומנגד, הקלפטוקרטיה של רשות הטרור והרצח. בניגוד לפוליטיקאים אחרים הנזהרים מלפגוע בתקינות הפוליטית, מיט רומני אומר את מה שהוא חושב, שהרוח הנושבת בירושלים גדולה מן החומר, וכי זו הרוח שצריכה לנשב גם בוושינגטון. כי עלינו לדעת שהתנגשות התרבויות, אף שהיא מתמקדת בירושלים, מתרחשת גם בארה"ב. הבחירות שתיערכנה שם בעוד 70 יום הן לא פחות ממשאל עם אודות איזו תרבות תשלוט בעולם בשנים הקרובות.
כדי להבין את עוצמת ההתנגשות נפנה אל ציטוטים של רומני שהביאו מתנגדיו הרוחניים בארה"ב.
"אתה שם לב להבדל החד והברור בחיוניות הכלכלית," אמר רומני.
שתי ישויות שכנות, היושבות על אותה ארץ, במרחק מזערי האחת מן השנייה. בעוד שהאחת היא ישות כלכלית משגשגת, השנייה תלויה לחלוטין בדמי הסחיטה מן המדינות התורמות, בעיקר מדינת ישראל.
גם בארה"ב יש שתי תרבויות מתנגשות: האחת של האדרת החופש, הפרט, וצמצום התערבות המדינה בכלכלה, בצד האדרת מעמדה הבינלאומי המגובה בכוח צבאי. השנייה של מעורבות הולכת וגוברת של המדינה בחיים הכלכליים עד כדי גימוד היוזמה הפרטית והורדת מעמדה הבינלאומי לכדי מעצמה נחותה.
מיט רומני סיכם זאת כך:
"התרבות עושה את כל ההבדל. כאשר אני בא לכאן ומתבונן בעיר הזו וחושב על ההישגים של בניה ובנותיה של האומה הזו, אני מזהה את עוצמתה של תרבות, ועוד מספר דברים". מהי התרבות שאליה מתכוון המועמד מטעם המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב? תרבות של חופש הפרט, תרבות של זכות הקניין, תרבות של צדק, של שאיפה לעתיד טוב יותר, של זכרון העבר, תרבות של יצירה, של אמירת אמת. ומהי התרבות שאיתה היא מתנגשת? התרבות של מגיע לי, של שלטון רודני, אלימות אישית, עדתית ושלטונית, תרבות של עושק ושוד בחסות הדת והמדינה, של שקר מובנה, של המצאת עבר שלא היה ולא נברא, תרבות של התנשאות מחמת המוצא, של שנאת השכן והאדרת המוות.
סיר רותח של טרור ושנאה מיט רומני לא נדרש לזמן רב לראות את התהום המפרידה בין ירושלים המשוחררת לבית-אל הכבושה. הוא לא פילוסוף. הוא לא מצביא. הוא איש עסקים המבקש להשיב את אמריקה לגדולתה - כלכלית וערכית. הוא מזהה את המכשול העיקרי להשגת מטרה זו: השתלטות תרבות-השקר, הזלזול באמת, הזלזול בעובדות, תביעת מגיע-לי-משל-אחרים, ההתנשאות של אליטות, הטיית הצדק לפי הנטיות הפוליטיות, כלכלה של מקורבים. את כל אלה הוא מזהה בארה"ב של אמריקה, שלא לדבר על האיחוד האירופי המתפורר. את כל אלה הוא מזהה ללא ספק ביתר שאת, בתמצות מרשים, בישות ה"פלשתינית", שמזה 15 שנה מקבלת את כל התנאים להצליח - יותר כסף מתוכנית מרשל - אך בסופו של דבר כל שנותר לה הוא להאשים את האורח בגזענות.
"סאאב עריקאת, דובר הרשות הפלשתינית: היום הוא התייחס אלינו כאל תרבות נחותה. מעולם לא שמעתי אמירה כה גזענית, אפילו לא מישראלי. האיש הזה זקוק לחינוך מרובה. האיש הזה הצליח להזיק לאינטרסים אמריקניים יותר מכל מה שהייתי עד לו בשלוש השנים האחרונות". הפוסל, במומו פוסל. עריקאת מייחס לרומני גזענות. ובכן, איזהו הגזע שאליו מסתפח המועמד האמריקני, אליבא דסאאב עריקאת? היהודים! אבל מה לרומני וליהודים? ובכל זאת עריקאת מיחס לו אחווה גזענית לעם שבקריקטורות האיסלאמו-נאציות תוצרת-אש"ף-לנד מתואר כנמוך-קומה, כהה, מעוקל-אף ונמוך-מצח, בעל סנטר נסוג ומבט חומד-בצע. אך מה שסאאב עריקאת רואה, אבל אינו רואה, הוא אחווה תרבותית, לא אחווה של גזע. אבל עריקאת יעדיף לשקר לעצמו, לשקר לעמו ולומר לו: לא אנו אלה שכשלנו. זה הכל בגלל המזימה הגזענית המופנית נגדנו. זה לא שאנו אוחזים בתרבות קלוקלת, אלא הנחותים מאיתנו, הכופרים יימח-שמם, שהצליחו להורידנו במזימה שטנית.
לאיזה חינוך מחדש זקוק רומני? לחינוך שמראה עיניו אינו אמת, שהעובדות הן שקר, שהצלחה היא כישלון והכישלון הוא רק בגלל אחרים, שתרבות המרוממת את בני האדם כולם חומסת את זכותה של תרבות ההרס. הוא זקוק לחינוך שהעניק חאפז אסד לבנו; לחינוך להוקרה של השהידה שרצחה נער פותה, או של זו שהתפוצצה במסעדה הומה; לחינוך שמציב את הרודנות האיסלאמית במקום העליון ואת החופש במקום האחרון; לחינוך שאשתו של אדם אינה אלא קניינו, ושהיהודי הוא בן חסות שחובתו להיכנע בפני המוסלמי העליון. הוא זקוק לחינוך שרק למאמיני אללה הזכות לרדות בכל בני האדם, לחינוך שחבורה של פושעי-מלחמה, שודדי-קברים, ממלכת-גנבים, גובי דמי-חסות, מציתי יערות, החיים מזה 65 שנה בזכות האנטישמיות העולמית - הם העליונים מוסרית בהתנגשות בין התרבויות.
איזה אינטרסים אמריקניים ניזוקו מדבריו של רומני? סאאב עריקאת מתקשה לסמן אותם בדיוק. אולי כיוון שאינטרסים כאלה אינם בנמצא. מהו בדיוק מקומה של הרשות הפלשתינית, או המדינה הפלשתינית, בעולם של שגשוג כלכלי הנשען על ביטחון ויציבות? הרי על-פי הניסיון המצטבר, כמעט כל מדינה איסלאמית היא סיר רותח של טרור ושנאה הגולשים על הקרוב והרחוק. האם יש סחר משמעותי בין אמריקה לישות הפלשתינית? מהו הידע, הספרות, הטכנולוגיה, הפילוסופיה, האמנות, שיכולה ארה"ב להרוויח מיחסיה עם הישות הפלשתינית? יש לרשות הפלשתינית רק מוצר אחד, והוא אנטישמיות. אם אתה אנטישמי, הרשות הפלשתינית היא הדגל שלך. אם אינך אנטישמי, הרי הרשות הפלשתינית מייצגת את ההיפך מן התרבות שאותה מנסה מיט רומני לקדם - התרבות של עיר דוד.
נחדד את ההבדלים. אמריקה היא כיום בעלת הכוח ההרסני ביותר בעולם. ישראל, על-פי פרסומים זרים, מחזיקה מזה 50 שנה בעוצמה גרעינית. לו רצו, יכלו למחוק כל מדינה או ישות שמצייצת לא יפה. האם מישהו מעלה על דעתו שאמריקה או ישראל ינהגו כך, ואפילו באויב מר? מאידך, האם מטיל מישהו ספק שאירן, או סוריה, או הרשות הפלשתינית, או מצרים של ה"אחים", יהססו להשתמש בנשק להשמדה המונית לו זה יהיה ברשותם?
זוהי התנגשות התרבויות. בעיר דוד רואים זאת בבירור, שני הערוצים מתנקזים לגיא בן-הינום שבו יש רק שאלה אחת: יש מולך, או אין מולך. על-פי עריקאת המולך האיסלאמי, שאין גבול לצמאונו לדם, הוא המלך. על-פי רומני, דוד מלך ישראל הוא המלך, ורוחו מנשבת מירושלים-עיר-דוד עד וושינגטון.
דינש ד'סוזה, אמריקני ממוצא הודי, טוען בספרו "אמריקה 2016" כי
ברק אובמה הגיע למשרה הרמה כדי לנקום את נקמתו של העולם השלישי באמריקה, בכך שיהפוך אותה למדינת עולם שלישי -.כמו חמאסטן, שראש ממשלתה מתארח עתה בטהרן, כמו נשיא איחוואניסטן שנשיאה
מוחמד מורסי יישא את נאום הפתיחה בפתיחת הוועידה של העולם השלישי. מיט רומני מעדיף את תרבות עיר דוד. נקווה שאמריקה תתעשת, ותזכור מאין היא באה ולאן היא הולכת, ומיהם ידידיה האמיתיים בעולם אכזר ובוגדני.
