תנו לה לנוח-עדן, למען השם, למען שמה. תנו לה לישון בשלום על משכבה התת-קרקעי. לא יפה ולא נכון לחטט שוב ושוב בקורות התאונה המחרידה שבה קיפחה את חייה. זה לא הזמן. לעולם זה לא יהיה הזמן. עזבו.
עזבו את תיאוריות הקונספירציות, אל תדביקו לה מאהבים הזויים. היא תיוותר לעד מלכותית וזוהרת, נסיכה אצילה, כמו באגדות. אל תחללו את זכרה בשמועות זדוניות שגוססות כאן כבר שנים, מתעקשות לא למות.
מפעם לפעם מעלים אותה באוב, לוחשים אותה מפה לאוזן כרוח רפאים. כבר שמעתי תיאוריה לפיה היא עודנה חיה.
די. עזבו.
עכשיו כבר מותר לגלות: אף שמעודי לא הייתי אנגלי ומאז שמעדה היא הייתה הנסיכה שלי. החיוך הצחור הפריח לי בלב יונת אהבה יפה, כמוה. אבל עכשיו עזבו. כי היונה מתה.
היה לה כסף. היה לה מעמד. היא הייתה זוהרת ותמיד נצצה באור הנכון. היו לה ילדי שמנת בלונדיניים (אחד מהם שובב לא קטן גם כשהוא כבר גדול) ובעל אציל עם ראש חציל. אבל עכשיו די. עזבו. דבר לא ישיב אותה.
הנסיכה דיאנה, או בקיצור מותגי - ליידי די, הנסיכה שלי. מדי שנה, ביום שבו נהרגה, כשאיש אינו רואה, אני עומד לזכרה דקה דומייה ובדומייה הדקה מתנצל על כך שבעולם מלא פפראצי מחללים לא רק את כבוד החיים אלא גם את כבוד המתים, את כבודה. והשמועות שאין להן רגליים אבל יש להן כנפיים, פה וטלפיים, עדיין רוחשות, זדוניות ומרושעות כהוגן, שהיא נהרגה בעת ניסיון נהג המכונית הנסיכית שבה נסעו להימלט מצלמי פפראצי. אבל עכשיו די. עזבו. תנו לה, לליידי די, לנוח בשלום, ולי, לבכות את מותה בדומייתי הבוכייה.
