הי ביבי. איך אתה? מה שלום שרה והילדים? אם כבר אתה שואל, אז אצלי הכל בסדר. באמת. תודה לאל. לא ביבי, זה בסדר, לא נורא, אני כבר אסתדר עם המכות שאתה מנחית עליי. אל תשכח, אני נולדתי כאן. בשכונות. אני לא מילדי הכאפות שאתה מכיר מרחביה. אין בעיה. תעלה תעלה. תרים עוד את המע"מ. גם את מס החברות. הא, כמעט שכחתי, את הדלק אתה יכול להרים הרבה יותר גבוה. לך על 20 שקל לליטר. תנסה. תאמין לי, העם הזה מפונק. במיוחד העצמאים. אנחנו קמים ב-10 בבוקר, באים לעבודה, שותים טורקי קטן ומשחקים שש-בש. תאמין לי, החיים דבש. אתה הרי יודע מה זה להיות עצמאי. היית כמה שנים. הסתובבת בעולם, חילקת הרצאות למי שרצה בתעריף מינימום של 50 אלף דולר לשעה של זיוני-שכל על הציונות והמזרח התיכון ואיך זה להיות בעלה של שרה. תאמין לי, אין עליך. היית עצמאי יום וחצי. עשית אחלה קופה, קנית פחון בקיסריה ועוד איזו קופסת מגורים בירושלים, והשבוע שמעתי שגם יש לך כמה מניות בצד. שיהיה - אם שרה תרצה לעשות שופינג בשדרה החמישית בניו-יורק, שיהיו לה גרושים לבזבז. למה מה? לא מגיע לה? שתהיה בריאה. נשמה. הסתדרת, אחי. אין עליך. אין כמו עצמאי. הכי טוב עצמאי. אין פנסיה. אין אבטלה. אין כמעט כלום. אין מחיר לחופש. אתה יודע, עצמאי זה חופש. מי שרוצה חופש, שישלם ובגדול. אף אחד לא מבין את זה כמוך. אולי בעצם שטייניץ. אל תאמין לקיטורים של העצמאים. החיים שלהם סוכר. גן-עדן. שמע, אחי, לדעתי, אתה צריך לעצור את העצמאים בדרכים. על הכבישים, בעיקר על כביש 6. לחפש להם בכיסים ולקחת להם את המזומנים. אתה יודע, כולם עובדים בשחור. במזומן. תשאל את חיים הכט. אין צדיק אחד בסדום. תשאיר להם 50 שקל שישלמו את האגרה בסוף הנסיעה ושיסתדרו. בעיניים שלי, הם השורדים האמיתיים. לא בוקי ולא עזאם. תאמין לי, עצמאי שנופל בשבי של החמאס או נסראללה, אל תחלץ אותו, כי החיים שלו שם יהיו הרבה יותר קלים מאשר במדינה שלנו. אתה הבנת את זה, ביבי? הא, כמעט שכחתי, ד"ש לשלדון. הוא גם עצמאי. מסכן. כל יום הוא צריך לספור כמה יש לו. יום אחד הוא סופר 20 מיליארד, ולמחרת 21 מיליארד. איזה שקלים? דולר! ירוקים. ירוקים. איזה ריח טוב יש לירוקים האלה. אתה מתגעגע לריח הזה. לא נורא אחי, עוד מעט גם אתה תתחיל לספור. ירוקים, שקלים, דראכמות.