בפרשת "כי תבוא" משה מצווה על העם לערוך, עם כניסתם לארץ, טקס "השבעה" הדומה לטקס אותו עורכים לחיילי צה"ל הנכנסים לשירות. במעמד רב-רושם יעמדו שישה שבטים על הר הברכה, הלא הוא הר גריזים, ואילו ששת השבטים הנוספים על הר הקללה, הלא הוא הר עיבל. בתווך, בין שני ההרים, יעמדו זקני הלוויים ויכריזו על שנים-עשר משפטי ברכה וקללה וכל העם יענה "אמן" לאחר כל אחד מהם.
משפטי הברכה והקללה הללו כוללים איסורים כגון עבודה זרה, זלזול בהורים, הסגת גבול, הטעיית עיוור, הונאת גר ואלמנה, אלימות, לקיחת שוחד ועוד מספר איסורים מתחום הצניעות. לבסוף ישנה ברכה וקללה מסכמים: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם". במה נבדלו עניינים אלו ש"זכו" לברכה וקללה, לעומת כל-כך הרבה מצוות ואיסורים המוזכרים בתורה?
המפרשים מבארים, כי כל האיסורים הכלולים במעמד הברכה והקללה הם עבירות שרגילים לעשותן בסתר (למעט שתי עבירות שלעיתים נעשות בגלוי ופעמים בסתר, והן עבודה זרה ו"מכה רעהו", ולכך הוסיף הפסוק בשתיהן את ההדגשה "בסתר"). על עבירות שבגלוי לא דרוש מעמד כזה, כי שלטונות החוק והאכיפה יענישו את העבריין. אולם על עבירות המתבצעות בסתר, יש צורך להזהיר את העם באופן מיוחד כדי להרתיע.
חשש מזלזול בחלוקת הארץ בין שאר ה"ארורים" נכלל "ארור מסיג גבול רעהו". זוהי אזהרה כנגד אדם המזיז את גבול חצרו על חשבון חברו. ניתן לראות בכך דוגמה אחת למכלול שלם של דיני נזיקין שאותם האדם עושה בסתר. אך עדיין נשאלת השאלה: מדוע נבחר דווקא איסור זה של גזילת קרקע, לעומת איסורים רבים אחרים של גזל ועושק?
ייתכן שהתשובה לכך מצויה במשמעות הרחבה מאוד שנתנו חז"ל לאיסור זה בתחומי ההתנהלות הלא-מוסרית בנושאי מסחר בכלל, ותחרות לא הוגנת בפרט. הרמב"ן [דברים י"ט, י"ד] אף רואה באיסור זה עניין נוסף וחשוב מאוד: "וטעם המצוה הזאת, שלא יחשוב אדם לומר אין חלקי אשר נתנו לי שווה כמו חלק חברי, כי טעו החולקים. או שיוציא בליבו לעז על הגורלות, ולא יהיה זה בעיניו גזל כלל. על כן ציווה בכאן שלא יחלוק אדם על החלוקה ההיא ולא ישנה הגבולין כלל, לא בסתר ולא בגלוי".
חלוקת הנחלות בין שבטי ישראל נעשתה בראשית ההתנחלות בארץ כנען. הרמב"ן אומר, כי לאחר זמן מה ייתכן בהחלט מצב שבו אדם יטען לטעות בחלוקה, או שהמחלקים לא לקחו בחשבון את מכלול הנסיבות. טענתו היא בעצם ש"על-פי דין" מגיע לו יותר ולכן הוא פולש לתחום חברו, או כדברי הרמב"ן: "בעיני עצמו אין זה גזל כלל" (ולכן ייתכן שיעשה זאת אף בגלוי ולא בסתר).
מה חוללו עשרת הדיברות הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי מקדיש חלק גדול ממחקרו למצבים שכאלה, בהם אדם מרמה את זולתו ולעיתים גם את עצמו. בספרו הראשון, "לא רציונאלי ולא במקרה" (הוצאת מטר) וכך גם בספרו האחרון "The Honest Truth About Dishonest" (טרם תורגם לעברית), הוא ערך סדרה של ניסויים עם קבוצות של אנשים שקיבלו מבחן לענות עליו, כשעל כל תשובה נכונה הם מתוגמלים בסכום כסף. בקבוצה אחת לא ניתנה אפשרות לרמות והתשובות נבדקו. בקבוצה השנייה, לעומת זאת, הדיווח על מספר התשובות הנכונות היה באחריות הנבחנים, מבלי שהבוחנים יבדקו את אמיתות הדיווח. התוצאות של הניסוי היו מפתיעות: למרות שאנשי הקבוצה השנייה יכלו לדווח שפתרו את כל המבחן ולזכות בסכום המירבי, הם בחרו לרמות רק "בקטנה" והוסיפו רק מספר מועט של תשובות שבהן כביכול צדקו.
אריאלי הסביר את תוצאות הניסוי בכך, שכנראה אצל בני אדם ישנם שני סוגים של חוסר יושר. ישנו חוסר יושר שבו ברור לאדם באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי הוא מבצע פשע, ולכן ברוב המקרים הוא יימנע ממנו. לעומת זאת, יש סוג אחד של חוסר יושר בו ה"פשע" עמום ומטושטש יותר. הסוג הזה של פשעים מבוצע לרוב בידי אנשים שרוצים ורואים את עצמם כאנשים ישרים. המסקנה גם מתורגמת בספרו של אריאלי למספרים: מעשי הונאה במקומות העבודה וגניבה של עובדים ממעסיקיהם בארה"ב מסתכמים בכ-600 מיליארד דולר בשנה - מספר הגבוה פי 40 (!) מהעלות הכוללת של כל מעשי השוד, הפריצה, גניבות הסחורה והרכב בשנה בארה"ב כולה.
מאחר שמדובר באנשים שבחלקם הגדול חושבים שהם "בסדר", איך אפשר למנוע זאת? אריאלי חזר על הניסוי, אולם הפעם ביקש מאחת מקבוצות הנבחנים, בטרם יתחיל המבחן, להיזכר ולרשום את עשרת הדיברות. וכך הוא מסכם את תוצאות הניסוי: "איזה נס חוללו עשרת הדיברות! אפילו לא הזכרנו למשתתפים שלנו את נוסח הדיברות - רק ביקשנו מהמשתתפים להיזכר בהם (ואף אחד מהמשתתפים לא הצליח לזכור את כל העשרה). קיווינו שהתרגיל הזה יעורר בהם מחשבה על הגינות, וברור שזה אכן קרה".
בחינה שוטפת של מערכת הערכים המסקנה היא שאנשים בדרך כלל רוצים ומצליחים להימנע מלבצע עבירות "גסות". אבל ישנם תחומים אפורים, בהם חוש ההגינות והיושר נזקק לתזכורות, שאם לא כן הוא עלול לגלות "גמישות" המביאה ל"עיגול פינות" מבלי שהדבר ייחשב בעיני האדם כחוסר יושר.
כדי להימנע מכך, האדם נדרש על בסיס שוטף, או לכל הפחות באופן תקופתי, לבחון את מערכת הערכים לפיהם הוא מתנהל ("עשרת הדיברות" שלו), ולראות עד כמה מעשיו תואמים ערכים אלו. אנחנו כעת בעיצומו של חודש אלול ומתקרבים לימים הנוראים, שהם הזדמנות מצוינת לכל אחד לערוך חשבון נפש כזה, ולקבל על עצמו סטנדרטים גבוהים יותר לקראת השנה החדשה.
נאחל לכולנו, כי בזכות בדיקה זו יתקיימו בנו דברי הברכה בפרשה: "ונתנך ה' לראש ולא לזנב, והיית רק למעלה ולא תהיה למטה, כי תשמע אל מצוות ה' אלקיך אשר אנכי מצווך היום לשמור ולעשות" [דברים כ"ח, י"ג].
