כאשר מדובר בלוחמה על קודשי ישראל כגרות להלכה, כשרות מהודרת, פגיעה בקברי אבות, מלחמת השבת וזכויות הציבור החרדי - יודעת מפלגת שס להתקפל היטב מהמאבקים הללו עבור חופן ה"כופתאות" הפוליטיות של הממסד החילוני (ימני או שמאלי כאחד) בנימוק הכל-כך סוחט דמעות של אהבת שלום: "הידברות". כך קוראים גם לארגון התועמלני של שס - למטרות יחצנות פוליטית עבור המשך זלילת ה"כופתאות" הפוליטיות שלה. כל כולה - של שס התועמלנית ומפקירת היהדות - נופת צופים של "אהבת ישראל", "דו-קיום" עם החילוניים וכולי.
אבל השבוע, ביום שני (3.9.12), נוכחתי, בעיר חריש, כיצד אלה המטיפים ל"עדה החרדית" ולשאר החרדים, על "דרכי נועם" עם החילוניים, מתנהגים כאשר הם עומדים בראש שלטון מוניציפלי אבסולוטי - שאליו לא נבחרו מעולם אלא לקחוהו לעצמם בכוח משרד הפנים שלהם, וכיצד האוכלוסיה החילונית שתחתם "נהנית" מ"דרכי נועם" ובמיוחד מ"הידברות".
נסים דהן "מייבש" את חריש
בעיר הקטנה חריש (1,300 תושבים) שולט למעלה משש שנים וחצי יו"ר ועדה ממונה שמעולם לא עמד לבחירת התושבים. שמו של האיש
נסים דהן. פעם הוא היה שר הבריאות מטעם שס, אבל הגר"ע יוסף שליט"א שם קץ לקריירה שלו בפרלמנט ובממשלה, לאחר שדהן נקלע לפרשה מביכה שהגר"ע יוסף לא רצה שתתפוצץ ותבאיש את כל שס.
רוב רובם של תושבי היישוב הם חילוניים, אבל משנה לשנה מר דהן רק חותך להם בשירותים המקומיים. כך למשל הוא סגר להם בתי תרבות, מועדונים ועוד. כל ימי כהונתו המקום לא פותח ורק מכולת קטנה היא ה"מבנה הציבורי" במקום. בית קפה, מסעדה, חנויות שונות וכולי הם מ"חוץ לתחום" והדרכים המשובשות מזכירות "שבילי חמורים". התושבים טוענים כי ה"ייבוש" הזה בא כדי לסלקם עם תחילת בניית ה"עיר הגדולה" חריש.
"הידברות" מיוחדת עם החילונים
אבל סגנון ה"הידברות" של האיש עם התושבים החילוניים הוא "מיוחד" באמת. כך למשל, כשהוא נשאל כיצד ישתלבו החילונים בעיר החרדית, הוא עונה: "מצידי שיילכו לאבו מאזן". כשהוא מתבקש להסביר את אי-קיום הבחירות הדמוקרטיות - מאז קום היישוב, הוא עונה בצורה המביישת את עדתו המפוארת: "עכשיו שולטים כאן המרוקאים".
כשראשי המועצות המוניציפליות הערביות מבקשים להידבר עימו בעניין העיר חריש לעתיד, הוא עונה להם: "אתם חייתם כאן 400 שנה ועכשיו אנחנו נחיה כאן במקומכם 400 שנה". וכל התשובות הללו מוטחות על ידו ברוגזה ויוצאות מפיו בצעקה.
זו בוודאי איננה "הידברות" של "דרכי נועם" והיא רחוקה מדרך תורה של "דברי חכמים בנחת נשמעים". בשתי מילים נקרא לכך: "חילול השם". עצוב שהאיש מכנה את עצמו "רב" ועצוב גם שלאיש בשס לא אכפת מכך, ועוד מתכוננים להמשילו על ה"עיר הגדולה חריש".
לפני שרבני ועסקני שס מטיפים לחוגים תורתיים ושורשיים כיצד להתנהג עם החילוניים או עם הסלאבים, לפני ש"מתק השפתיים" וגלגולי העיניים של זמיר כהן מרצים על "הידברות", ולפני שבשס לוקחים פטרונות על ה"יחס הנכון לציבור החילוני", הרי שכל הללו צריכים להעיף בבעיטה את הנסים דהן הזה מכל תפקיד ציבורי בתנועתם, שהרי כמעט כל תושב חילוני הפונה אליו בבעיה זו או אחרת נענה על ידו: "מצידי שתעוף מכאן, אם המצב לא מוצא חן בעיניך". בקיצור - אנשי שס, טלו קורה של "הידברות" מבין עיניכם והוציאו קיסם של "דרכי נועם" מבין שיניכם.