הנצחה איני נוהג לשתף הרבה תמונות בפייסבוק מטעמים שונים. ובכל זאת, שיתפתי תמונה, שטלטלה אותי: פרויקט הנצחה לנופלים האמריקניים בעירק ובאפגניסטן. לאורך כשמונה ק"מ של דרך בהוואי הציב מישהו 6,475 נעליים צבאיות, ועל כל אחת מהן דגל ארצות-הברית ותמונת איש צבא אמריקני, שנפל במלחמות במאה ה-21.
מי ייתן, שלא יתווספו עוד נעליים.
מתמהמה יצאתי להשקות את גינתי, ונהניתי מהרימונים הבשרניים, שמגישים את לחייהם האדומות. החצבים עדיין לא בצבצו, למרות שהסתיו כבר הגיע, כנראה.
קצר מאוד הסתיו שלנו, ולפעמים עוד לפני שחשים בו - מגיע הגשם, ומביא את החורף.
דוגמה אישית העיתונים התמלאו השבוע בתמונות של רמטכ"לנו, שנטל רובה סער וירה כאחד החיילים מול העיתונאים בתרגיל גדודי בקורס מ"פים וקורס מג"דים ברמת הגולן.
אכן, רב-אלוף
בני גנץ גיבור חידה, שראוי לסמוך עליו, אם הוא יודע לירות ברובה.
אלא שכמשלם משכורת העתק (גילוי נאות: לא מרצוני) של הרובאי גנץ, אני מציע, שבמקום לשמש דוגמן לצלמי דובר צה"ל, ינסה הרמטכ"ל להתבלט בכושרו לנהל את הצבא המבורדק, שהוא עומד בראשו, או, לחלופין, יצמית את טרטור החיילים.
לשם שינוי, אולי גם יראה הרמטכ"ל דוגמה אישית, ויחבוש קסדה - כפי שקובעת פקודת מטכ"ל - כשהוא יורה בנשק באימונים.
להזכירכם - במסגרת אותו הקורס נהרג בשבוע שעבר חייל בגולני, שטנק של חטיבת ברק דרסו.
ירוק נגד כחול עשרות חיילים אמריקניים וחיילי נאט"ו חוסלו בידי חיילים ושוטרים אפגניים בשנה האחרונה. התופעה כל כך נפוצה, עד שנקבע לה שם - תקיפות ירוק נגד כחול. בחודש אוגוסט (הגרוע ביותר מזה שנה) נהרגו בהן כ-28 אחוזים מ-53 החיילים האמריקניים, שנהרגו באפגניסטן כולה.
גנרל מרטין דמפסי, ראש המטות המשולבים של ארצות-הברית, חש לאפגניסטן, כדי לדון עם מפקדיו הבכירים של כוח המשלוח ISAF בתופעה המטרידה.
טוענים, שזה נובע מאי-הבנת התרבות המקומית. טאליבן טוענים, שהמדובר במסתננים, שהחדירו לכוחות הביטחון ולמשטרה. אחרים טוענים, שזה מאפיין את סוף הנוכחות האמריקנית באפגניסטן, שהנשיא אובמה הכריז עליה שנתיים מראש.
לתקיפות ירוק נגד כחול יש הד כביר בתקשורת האמריקנית ובקונגרס, וכתוצאה מהן טען הנשיא חמיד קרזאי, ש"גופי מודיעין זרים" אחראים לתקיפות הללו - הטחת אשמה בפקיסטן השכנה.
תוך כך, התברר, שהאמריקנים הזניחו את פיקוחם על מנגנון הגיוס של מקומיים לכוחות הביטחון שהם מאמנים. ואכן, כבר השבוע הודחו מהם עשרות אפגנים, שבתיקיהם האישיים נמצאו חורים, או פרכות. כעת מגייס כוח המשלוח הבינלאומי חיילים לכוחות המיוחדים ולקומנדו האפגניים, והגיוס מתעכב עד שתבורר שיטת הבדיקה של התיקים האישיים של המועמדים.
תקיפות ירוק נגד כחול מהוות יותר מסימפטום - קבע הפרשן האמריקני הוותיק אנתוני קורדסמן ממכון המחקר CSIS בוושינגטון - ומשקפות את אופי המלחמה באפגניסטן, כעת לנוכח היציאה הקרֵבה של האמריקנים. לדברי קורדסמן, האמריקנים ונאט"ו חלוקים על פרשנות האירועים ואפילו על הערכת כמותם. לפיכך, גם הערכת סיבת התקיפות אינה מוסכמת על כוחות הקואליציה.
לדעת קורדסמן, המקור העיקרי לבעיה הנו אי-היענות האפגנים למאמצים לגייס חיילים ושוטרים. כתוצאה מכך מגיעים לתחנות הגיוס אנשים ברמה נמוכה, שמחפשים תעסוקה בלבד, ואין להם כל מוטיבציה לשרת.
לדעת קורדסמן, היציאה מאפגניסטן והעברת הסמכויות לכוחות הביטחון המקומיים הנה בעיה פוליטית ולא צבאית כמקרה פרטי של הלוחמה העולמית בטרור. חלקה נובע מאי-יכולת האמריקנים למנוע מפקיסטן לארח בתוכה קבוצות טרור וחלקה נובע מחולשת המערכת הפוליטית האפגנית ומהמשילות הנמוכה שם לנוכח האפשרות שטאליבן ינצח במערכה.
אובמה ממשיך בסורו המפלגה הדמוקרטית החליטה לעקור ממצעה את הקביעה, כי ירושלים הנה בירת ישראל - עוד אחת מהרעות החולות, שהמיטו
ברק אובמה וחבר יועציו האנטישמיים.
כנראה, זה לא יפריע ליהודים להמשיך בשטויותיהם - כמו השמאל הישראלי - ולהתפעל מהכישלון בבית הלבן, תוך שינון המנטרה, אובמה אינו שונא ישראל.
מסע בחירות הוא דבר ארוך ומעייף, כמו ריצת מרתון. והתוצאות נבחנות רק עם שריקת הסיום, כשנסגרות הקלפיות. למרות זאת, אני מקווה, שתימשך המגמה, שאובמה מפגר בסקרים ובאיסוף כספים למימון מסע הבחירות שלו, ותעצים את התבוסה, שספג בבחירות לפני שנתיים.
זקוק לשימור "יוסף בּאוּ, גרפיקאי" - היה השלט, שהציל את חייו של יוסף באו בשואה. אחד ממפקדי גטו קרקוב ראה את השלט, ולקח אותו לעבוד תחת חסותו כגרפיקאי. זו הייתה עבודתו המקצועית הראשונה - תחילת קריירה ארוכה ומרשימה. באו עשה במשרדו בגטו עבודות גם עבור המחתרת היהודית.
אחרי מלחמת העולם השנייה עלו בני הזוג באו ארצה, ויוסף הצטרף למודיעין. במסגרתו הכין תיעוד מזויף למרגלים ישראלים ולאנשי מבצעים של המוסד ושל השב"כ.
במקביל, היה גרפיקאי פורה, שפעל ממשרדו ברחוב ברדיצ'בסקי בתל אביב. כשנפטר לפני עשר שנים, הפכו הדסה וצלילה, בנותיו, את הסטודיו שלו למוזיאון, המנציח את פועלו. כעת עליהן לפנותו, ובינתיים אין רשות, שמוכנה לקחת על עצמה לשמר את המוזיאון הקטנטן, שאינו עומד בדרישות התקנות להגדרת מוזיאון; ולכן, אינו זכאי לסיוע.
לכאורה, עוד סיפור רגיל במקומותינו - אף כי פועלו של יוסף באו ראוי להנצחה משום ייחודו, המשלב שואה ותקומה. ומשום שבאו עשה ביצירתיות מעל ומעבר, ולא הלך בדרכים המקובלות, ראוי זכרו לפעולה מיוחדת לשימורו.
