לפתוח שער!

אנחנו קרבים לראש השנה תשע"ג שיחול ב-א' ו-ב' תשרי המתדפקים על דלתותינו. המילה "שנה" גזורה מהשורש ש.נ.ה, שאחת ממשמעויותיו לשנות לחזור. מצד אחד חוזרים על מעגל החגים ומצד שני אנחנו חותרים לשנות ולהשתנות. הזמן שעובר חובק בחובו אירועים רבים והתרחשויות, שאינם תלויים רק בנו, אבל אנחנו יכולים וגם חייבים להשפיע איך שהזמן יעבור ומה נעשה בו. אנחנו יכולים להשפיע. אנחנו, בני העם היהודי, חייבים להשפיע ערב שנת תשע"ג לפתוח שער לעשרים פליטים מוכי רעב וגורל אכזר שנסו לכאן מאריתריאה. עשרים פליטים ששמש קופחת ביום, ירח וכוכבים בליל מהווים להם יריעת גג מוכת חום קודח ביום ונוטפת קרה בלילה. כבהמות אדם מוטלות לכודות בין גדרות, בגבול ישראל מצרים. לא שחור ולבן אין שחור ולבן בסיפור הזה. ישראל בצדק חרדה מפני הצפה של פליטי רעב מעל כוח יכולתה הכלכלית לתת להם סעד. אך מול אותם עשרים פליטים כלואים בין הגדרות בשמש, ברעב ובצמא יש הרבה מן השחור. הרבה מן השחור, שלבש מלים עבריות בצו של שר הפנים, אלי ישי, המורה לנעול את כל השערים, לנעול ולאטום את כל הלבבות. גם אם אחמיא לצה"ל, שדאג אחרי כשבוע ימים להורות על העברת מים ומזון לפליטים הכלואים בין הגדרות, הרי הצבע השחור השתלט לחלוטין על הוראת שר הפנים, אלי ישי. מדינת ישראל ערב שנת תשע"ג אסור לה מוסרית ויהודית לפתוח את השנה החדשה, כשעל גדרות גבולה הדרומי מול קדש ברנע יעבור אפילו עוד יום אחד של סבל נורא בחום הלוהט על עשרים פליטי רעב מאריתריאה. כן, אנחנו יכולים וחייבים להשפיע, איך הזמן יעבור ומה נעשה בו. חובה עלינו למחוק את השחור, שהשתלט על המלים העבריות בצו של שר הפנים, השולח עשרים ברואי בצלם, כמוני וכמוהו, להיות כלואים בין גדרות.