אני מכיר את
שי ניצן באופן אישי. התפללתי איתו בבית כנסת משותף. נכון שאינו חובש כיפה אבל הוא למד בנתיב מאיר וילדיו הולכים לבני עקיבא ולבית ספר ממלכתי דתי. הוא עצמו גם בוועד ההורים של בית הספר ונדמה לי שהיה יו"ר הועד. הוא באמת אדם איכותי. אוהב עמו ואוהב מסורתו כולל שירה ליטורגית. איש משפחה למופת .
יש בו דבר מרכזי שפוסל אותו. הלהיטות יתר שהוא מגלה כלפי הצבור הנ"ל לעומת הרפיסות כלפי אותן עברות במגזרים אחרים. היוצר אי שוויוניות בפני החוק. אם לסנגר, נאמר: הוא החליט לחנך את הציבור ממנו בא. כרבים מהשמאל הדתי שנאבקים יותר מכל נגד הציבור ממנו הם באו. כמה מהם בשלום עכשיו הפעילים הנמרצים ביותר נגד המתנחלים. (אטקס, הנכדה של ליבוביץ ועוד.)
דווקנות על סף ילדותיות לדעתי הדבר נובע מחוסר מזג ניהולי ושיפוטי. דווקנות על סף ילדותיות. היא מביאה אותו לרדיפה אישית אובססיבית נגד מה שהוא מכנה הסתה של הימין ומגיע למצבים גרוטסקיים. בביקור בבית אביו בירושלים ראה מודעה בשכונה שבעיניו הייתה הסתה של הימין והוא הזעיק ניידת. שי ניצן לוקח זאת אישית. זה יפה מאד שפקיד ממשלתי כל כך מסור לתפקידו אבל הדוגמאות הרבות שבידי ובידי אחרים - כולן מעידות על להיטות ייתר מוקצנת היוצרת מצב קיצון של אי שוויוניות בפני החוק הכורת את ענף אמון הצבור במשרד המשפטים ובמערכת המשפט.
לתלונותי על הסתה כולל הסתה לטרור במגזר הערבי הוא השיב כמעט בלקוניות "עדיין הם נאמרו במסגרת
חופש הביטוי". את אותו רוחב לב הוא לא מפגין כלפי הצבור ממנו בא. זה מובן וטבעי למי שרוצה לעשות זאת במסגרת חוץ פרלמנטרית או בכנסת או בעמותות שקיימות (נאמני תורה ועבודה,הרבנים הרפורמיים הפעילים במגזר הפלשתיני ועוד) . אבל לא במשרד המשפטים.
באמתחת שי ניצן יותר מדי מקרים המעידים שהוא חייב לקחת פסק זמן מהנושאים - הרגישים כל כך בחברה הישראלית, אליהם הוא נכנס עם אג'נדה אישית.
חוץ מזה הוא בחור אכפתי ואיש חברה נעים, מדבר בגובה העיניים, דעתן ואכפתי. בלהט שלו הוא מאוד מתאים להיות מדריך או קומונר בתנועת הנוער של הנוער העובד (לא בני עקיבא). להמשיך בתפקיד הרגיש במשרד המשפטים אחרי כל מה שעשה? האם הממשלה השתגעה?
