נוני מוזס-אהוד אולמרט - המהפך

כל מי שקורא ידיעות אחרונות יודע: העיתון של נוני מוזס בלתי אמין. עיתונאים שפרשו מהעיתון (או פוטרו) סיפרו שלבעל הבית יש רשימת נבחרי ציבור של טובים ורעים, וכל ידיעה פוליטית מושפעת מהרשימה. פוליטיקאי שהתמזל מזלו להיכלל ברשימת הטובים, לא מוטרד מחוסר האמינות של העיתון. מי שברשימת הרעים, הפחד ממוזס ידריך אותו לנצור את לשונו. אהוד אולמרט לא פחד. בינואר 2003, כשהתקשורת התעסקה בפרשת "האי היווני", אולמרט, בראיון לבן כספית, הביע זלזול מוחלט באמינות של ידיעות אחרונות. כן, זה אותו אולמרט שרכלני ברנז'ה מגדירים "חבר קרוב של נוני". מה קרה שעבר מהצד של אלה שבזים לאמינות של ידיעות, לחוג המצומצם של החברים הקרובים למוזס? הנה לכם התשובה (לקרוא פעמיים!): ציטוט: "לפני כמה שנים ביקש ידיעות אחרונות לקבל מענק ממרכז ההשקעות במשרד התמ"ת לצורך הקמת בית דפוס בגליל. היקף המענק אמור היה להיות 33.5 מיליון ש"ח. שר התמ"ת דאז אהוד אולמרט פעל לאישור הבקשה, אף שגורמים מקצועיים במשרד הבהירו כי ההשקעה אינה עומדת בתנאי הסף של חוק עידוד השקעות הון [נשמע מוכר]. העיתון עתר לבג"צ, אך לפני שנה משך את עתירתו כשהבין מהערה של השופטת ביניש כי העתירה לא תתקבל. בסופו של דבר, נוני מוזס לא קיבל את המענק" (דה-מארקר, 3.7.08). הרשעת אולמרט בתיק "מרכז ההשקעות" וחשיפת השיטה מוכיחות שלא היו לו מעצורים בפיזור מיליונים מכספי ציבור לגורמים שהוא חפץ ביקרם. מנקודת מבט פוליטית - חברות אישית עם נוני מוזס היא סוג של פנטזיה. הנה לכם מניע ברור למתן המיליונים לידיעות אחרונות. אומנם בג"צ יירט את מזימתו, אבל לא את כוונתו. והכוונה הזאת סידרה לאולמרט מקום בצמרת טבלת ה"טובים" של מוזס. הסיטואציה שבה מנהיג מושחת זוכה להגנת טייקון תקשורת, היא אנטי-דמוקרטית בעליל. לעולם לא מאוחר להוקיע את המושחתים, ועוד יותר את אלה שמאתרגים אותם...