ברור שבין התיאוריה והמעשה יש פער. תמיד יש. הם יכולים למשל לעשות יד אחת ביניהם ולמכור לנו את הקוטג' במחיר מופקע ובאופן שאין לנו אפשרות להצביע נגדם. אבל זה נכון גם לראשי השלטון, גם להם יש כל מיני דרכים וקומבינות איך להתבטל, איך לדאוג לעצמם במקום לציבור, ובכל זאת להתחמק משיפוטו של הבוחר. כדי למנוע את זה יש חוקים שנועדו להבטיח משחק הוגן גם בין האזרח והשלטון וגם בין הלקוח והטייקון. ותמיד צריך לעמוד על המשמר ולראות שהחוקים נשמרים.
וכבר ניסו כידוע גם את הרעיון שאומר תנו הכול לשלטון ושלא יהיה בכלל הון. השלטון יהיה אחראי גם על שירותי הרווחה והביטחון והצדק, וגם על הייצור והבנייה ומקומות העבודה. הוא זה שינהל את המדינה והוא גם זה שיבנה את הבתים וייבא את המכוניות וייצא את התוצרת וימצא נפט. לא יהיו בכלל טייקונים, הכול יהיה בידיים של העם, כלומר של הפוליטיקאים והפקידים. על זה קמה ברית המועצות ועל זה היא נפלה והתמוטטה בקול רעש גדול. זה לא עובד. בלי טייקונים אין ייצור ואין עבודה ואין צמיחה.
בקיצור אי-אפשר לקחת מהעשירים כדי לתת להמוני העם. כל מה שאפשר הוא לקחת מהמוני העם דבר אחד ולתת להם דבר אחר. לקחת מההון ולתת לשלטון פירושו פחות מקומות עבודה, פחות בתים בבנייה, פחות מוצרים, פחות תקשורת, אבל יותר שירותים יותר קצבאות יותר חינוך ויותר שירותי רווחה. ועל זה בעצם כל הוויכוח הכלכלי שנמשך כבר יותר ממאה שנה בין שמאל וימין. מה עדיף ומה משרת יותר את רווחתם של המוני העם: יותר מקומות עבודה ובתים וחנויות ומוצרים במחיר סביר על חשבון פחות שירותים ופחות קצבאות, או להפך. זה ויכוח רציני שמתגלגל בכל העולם, ובו לשתי הדעות יש היגיון משלהן ולכל הכרעה לכאן או לכאן יש מחיר כואב, והוא תמיד כואב לעניים ואף פעם לא כואב לעשירים. זה העולם.
מה שלא נכון הוא הסיסמאות. העשירים לא עושקים אותנו, הם עובדים בשבילנו. הפער בינינו ובין העשירים יכול לגרום קנאה, אבל אסור לפתח אותה וללבות אותה ובוודאי לא לייצר שנאת עשירים כי אנחנו צריכים אותם. אף
ממשלה בעולם הדמוקרטי לא פועלת לטובת העשירים על חשבון העניים, שהרי העשירים הם תמיד מיעוט קטן שלא יכול לנצח בבחירות. נתניהו דוגל בהרחבת ההון וצמצום השלטון, לא מפני שהוא דואג לעשירים אלא מפני שהוא מאמין שיותר חשוב לתת לאנשים מקומות עבודה ושפע מוצרים בחנויות ובתים בבנייה וחיפושי נפט וגז, מאשר להגדיל להם את הקצבאות ואת השירותים שהממשלה נותנת לאנשים בחינם. זה אומר יותר שגשוג ופחות שוויון.
שלי יחימוביץ' ומנהיגי המחאה חושבים אחרת, שהצדק והשוויון חשובים יותר מהשגשוג והשפע. אבל גם הם מסכימים שאי-אפשר בלי בעלי הון. יתר על כן, הבעיה הגדולה שהם מצביעים עליה היא הריכוזיות, העובדה שמרבית ההון של ישראל מרוכז בידיהן של 20 משפחות. זה באמת לא טוב, אבל מה פירוש הדבר? שיש לנו פחות מדי טייקונים, שבמקום 20 טייקונים אנחנו זקוקים ל-100 כאלה. איך יצמחו בעלי הון חדשים אם אנחנו נחסום בשם הצדק והשוויון את כל הדרכים להתעשרות?
מכל הוויכוחים הגדולים צומח משהו באמצע. הממשלה קיבלה חלק מדרישות המפגינים של הקיץ הקודם וזו הייתה הארוחה. אכלנו ושבענו, עכשיו צריך לשלם.
