זוכרים את משאל הליכוד לפני ההינתקות? כל גורמי הימין החוץ-פרלמנטרי התגייסו לשכנע את רבבות חברי הליכוד שאין להתנתק מרצועת עזה. בצמתים, במודעות, באלפי מתנדבים. לאחר שהכתומים ניצחו, שרון ואנשיו התעלמו מהתוצאות והמשיכו בהליכי ההינתקות. עולם התקשורת והמשפט גיבה אותם בחדווה. הקמפיין הענק והמושקע קרס באחת.
תחושת דז'ה-וו הייתה השבוע עם פינוי-גירוש המתיישבים ממגרון לאחר פסיקת בג"ץ. הימין למד השבוע שלא משנה כמה ישקיע בניסיון לרצות את בג"ץ ואת הפרקליטות, בסוף הם יעדיפו את אנשי '
שלום עכשיו'. מה לא עשו אנשי מגרון? הביאו ראיות שעלייתם זכתה לאישורי כל הגורמים, שלא ידעו שמדובר בקרקע שהבעלות עליה שנויה במחלוקת.
אבל הפרקליטות ניהלה מלחמת חורמה. לאחר שהמערכה הראשונה הסתיימה בפסיקה שקבעה כי יש להרוס את הבתים ולפנות את המתיישבים, הלכו תושבי מגרון לחפש את בעלי הקרקע הערבים, ולנסות לקנות מהם את החלקות. כשהעסקה הושלמה באו לפני בג"ץ. תמימים שכמותם.
שופטי בג"ץ השיבו להם בעצם כך: אתם יכולים לקנות אדמות ולקפוץ עד השמים, אנו בבג"ץ נמצא כל נימוק אפשרי להציק לכם. נכון שלא ידעתם שהאדמות פרטיות ועכשיו הלכתם וקניתם בכסף מלא. וכי חשבתם לרגע שהקניין הפרטי מעניין אותנו? מעניין אותנו שתעופו משם, תכף ומיד.
הנימוק הרשמי החדש של הפרקליטות ושל בג"ץ היה כי המקום בכלל לא תוכנן ולא אושר.
ולמה לא אמרו זאת מראש? זו שאלה טיפשית. היא מתאימה למאבק משפטי גרידא. לא למלחמה נגד המתיישבים. במלחמה כמו במלחמה, מסתירים מידע מהאויב.
יחד עם ההחלטה על מגרון נפתחה מחדש הדרך ל'שלום עכשיו', על בסיס פסק דין זה, להילחם למען פינוים של יישובים נוספים. בג"ץ הרים מחדש את דגלי טליה ששון לפינוי יישובים שלא הסתיים תהליך ההכרה בהם. אלא אם כן ועדת השרים תתעשת ותאמץ את מסקנות ועדת השופט לוי. אבל לשם כך צריך ראש ממשלה ושר משפטים חזקים.
נחמה פורתא מצאנו בסיומת פסיקת בג"ץ. שימו לב: "לאחר שתיפול הכרעה בטענות הקנייניות, ולאחר שתתברר שאלת ההסדרה התכנונית, בכל השטח שנרכש או בחלקו, לא תהיה מניעה, בכפוף לכל מה שייקבע, לשוב ולבנות, אך זו הפעם - כדין".
ככל שהופכים במשפטים אלו מגלים כמה טמטום או רשעות יש בהם. "לא תהיה מניעה לשוב ולבנות... זאת הפעם כדין". אז למה לא להקפיא או לפחות לאטום את בתי היישוב, למה להרוס ולהשחית ממונם של ישראל?
הנה השוויון ועוד שאלה: אל מול האִטיות והחידלון בהפעלת שלטון החוק אל מול פלשתינים העוסקים דרך קבע בגזל קרקע פרטית וציבורית, מדוע החיפזון בעניין מגרון? היכן השוויוניות בפני החוק בין יהודים לערבים, לפחות למראית עין?
אז כשרוצים באמת - מוצאים. הנה הבשורה הגדולה בעניין זה ממשרד המשפטים. בעיתוי מושלם, כמעט מקביל להליך המשפטי הסופי במגרון, התבשרנו על קיצור מאסרי העולם לרוצחי החיילים אברהם ברומברג ומשה תמם ז"ל.
מדובר ברוצחים ערבים ישראלים שחטפו חיילים ורצחו אותם בדם קר. השר
יעקב נאמן והנשיא
שמעון פרס החליטו לאשר את ההליך שהחל במשרד המשפטים. עכשיו קראו היטב את הנימוק לקיצור העונש, כפי שפורסם ב'הארץ': "במשרד המשפטים מבינים כי אין עוד מקום לנקוט 'יד ברזל' ביחס לאסירים ביטחוניים ערבים-ישראלים, וכי יש לנקוט כלפיהם גישה הומנית". וגם: "להשוות במשהו את זכויותיהם לזכויות אסירי עולם ביטחוניים יהודים, שעונשם נקצב בעבר".
בדקתי אצל הגורמים בפרקליטות. הם אישרו את הסיבה הנזכרת באומרם שלאחר שקצבו את עונשו של עמי פופר, אי-אפשר שלא לעשות זאת כלפי הערבים במסגרת השוויוניות בפני החוק.
איך אפשר להשוות, שאלתי, הרי אצל היהודים הטרור אינו מכת מדינה! איך אפשר להשוות יהודים ספורים שהלכו למעשי נקם פרטיים לארגוני טרור עם עשרות אלפי מחבלים שרוצים בחיסול המדינה באמצעות האימה והטרור?
משפחות הנופלים זעמו. התלוננו שלא דווחו על-ידי הפרקליטות למרות חוק נפגעי עבֵרה וגם הנשיא לא התקשר אליהם, כאילו אינם צד בעניין של רצח יקיריהם. היה לו זמן באותו שבוע להתקשר לנחם את הספורטאי אריק זאבי.
עוד תמימים. מה כוחן של משפחות השכול מול עורכי הדין המיומנים שגויסו למען הרוצחים על-ידי פלטפורמה של ארגונים עתירי ממון? ומה הכוח שבידם להשפיע על שמעון פרס ועל השר יעקב נאמן, כשמולם מתייצב 'הארץ' במאמר מערכת המשבח את פרס ואת משרד המשפטים. הנה: "במהלך השנים, עד לעסקת שליט, התנגדה ישראל לשחרר ערבים אזרחי המדינה במסגרת עסקות להחלפת שבויים או מחוות חד-צדדיות... עכשיו תיקן צעדו של פרס ולו במשהו את העוול הזה... באחרונה הועבר עניינם למחלקת החנינות במשרד המשפטים, שפעלה במסירות למען קציבת עונשיהם".
אגב כך מתגלה צעד משמעותי שצריך לשמח את ארגוני הטרור. נציג הפרקליטות הצבאית בוועדת השחרורים למחבלים הוחלף בנציגת משרד המשפטים, ראש מחלקת החנינות אמי פלמור - אישה ישרה והגונה, אבל עם ראייה אחרת, רחימאית יותר ו"הומנית" יותר, לדעת כותב 'הארץ'.
האם ידיהם הארוכות של פרקליטי האסירים ושל ארגוני זכויות האדם היו מעורבות בצעד הארגוני-אידיאולוגי-משפטי? דבר אחד ברור: מערכת המשפט הישראלית וגרורותיה הוכיחו שבמאבק בין האינטרסים הלאומיים של היהודים והפלשתינים הן תמיד ידאגו שהפלשתיני לא יקופח ויזכה לשוויוניות, גם אם מדובר ברוצחים של חיילינו. את אותה דאגה היא לא תגלה כאשר היהודים מקופחים וטוענים טענות של הגנה מן הצדק, ושוויוניות בפני החוק.
