כרבים מאזרחי ישראל ויהודי העולם, גם אני התביישתי אמש לגלות כי מאחורי סרט ההסתה החובבני, על גבול הפרודי, כנגד הנביא מוחמד עומד "אחד משלנו". לא יכולתי שלא לחוש עלבון צורב, בעודי מהרהרת כיצד יצירה כה עלובה, שלא שרדה בכבוד אף הקרנה פומבית אחת, זכתה לתפוצה כה רחבה ולה השלכות כה קטלניות, בתוך פחות מיממה.
כהרגלי בעת אירועים חשובים שכאלו, סרקתי בשיאם של הדיווחים את כל העיתונים הבינלאומיים, אתרי האינטרנט והבלוגים המרכזיים. להפתעתי הרבה ומבלי שהתכוונתי, התחלתי לזהות דפוס פעולה חוזר ושיטתי, בו מדגישים הדיווחים התקשורתיים העולמיים בהרחבה את ה"זהות" היהודית והישראלית הבדויה, ככל הנראה, של יוצר הסרט המזדהה כסאם בסילה, ואת טענתו כי אף נעזר במאה תורמים יהודים. "עובדות" אלו הודגשו באותיות קידוש לבנה ובדרמטיות מתמשכת, ללא כל הסתייגות או בקרה, וטרם פרסום תגובה רשמית של ממשלת ישראל שהעידה כי אין אדם זה נמצא ברשומותיה.
זאת, אף על-פי שכל בר-דעת הצופה בקטע המדובר, מבין כי אין לקחת את דבריו של יוצר הסרט ברצינות תהומית וכי לא מן הנמנע כי זהותו בדויה. פרט שולי זה לא מנע משלל העיתונאים לצבוא על השלל הרב שנפל בחלקם. עוד הזדמנות להאשים את היהודים, ואף יותר מזה, עוד הזדמנות פז להאשים את ישראל, השעיר לעזאזל התורן בכל אירוע שלילי, מההתקפה על מגדלי התאומים, הפלישה לעירק ועד מות השגריר האמריקני אתמול.
"אשמה! אשמה! אשמה!" קל לבטל זאת ולהגיד כי מדובר במקריות תמימה, או שמא זהו תוצר לוואי של הסיקור התקשורתי המודרני, המחויב לדווח בזמן אמת. עם זאת, קשה שלא לתהות כיצד במקרה כה נפיץ ושברירי, בעל פוטנציאל השלכות חמור שכזה, לא השכילה התקשורת העולמית לחכות מעט עם הדיווח על "זהותו" של יוצר הסרט, טרם יתבררו ויאומתו העובדות. אציין כי במקרים דומים, מחכה התקשורת עם דיווחים על זהות המעורבים, בעיקר כאשר מדובר בסוגיות רגישות שכאלו. ישראל, הנתונה תדיר תחת מתקפות טרור איסלאמי פונדמנטליסטי ומביטה בחשש על התגברות הכאוס במזרח-התיכון, הוצבה שוב תחת נחת הזעם המוסלמי הגובר כנגדה.
לקראת הערב פרסם העיתונאי היהודי, ג'פרי גולדברג, ראיון עם סטיב קליין, אדם שזוהה במספר מקומות כיועץ לסרט ומזדהה כנוצרי פונדמנטליסטי. לדבריו, יוצר הסרט בוודאות אינו ישראלי וככל הנראה גם לא יהודי. ייתכן שזוהי בדיה שנובעת אף היא ממקור לא אמין, אולם לאור הגילוי לפיו "האזרח" אינו מוכר לשלטונות בישראל, גוברת הסבירות כי האמת נוטה לצד הזה של המתרס.
עובדה זו לא משנה ולו במעט את הנזק החמור שכבר נעשה. כלי התקשורת הערביים שפרסמו בלהט כה רב את זהותו, הבדויה כנראה, של יוצר הסרט לא ייסוגו מעמדתם. גם האמריקני הממוצע, שחזר בינתיים לשגרת חייו וחדל לראות את שידורי החדשות באדיקות עשוי לפספס את הפרסומים המגומגמים, שלא נאמר נדירים, להשמטת עובדה זו. הוא בינתיים ימשיך להרהר בדיון הציבורי המתלהט כיום בארה"ב סביב התמיכה הצבאית והכלכלית בישראל. אולי גם יוסיף להרהר כי אילולא ישראל, הבעיות האמריקניות במזרח-התיכון היו נפתרות בהינף יד וכי היא המקור לכל אלו. אולי בכלל ייכנע לבסוף לקולות הקיצוניים יותר, לפיהם זוהי שוב אשמת היהודים השולטים בממשל, שאינו אלא בובת מריונטה של עשירים יהודים, שדולות פוליטיות יהודיות כ"איפא"ק" וההנהגה הישראלית. שאר העולם, שוב יראה בישראל את "הבריון השכונתי" העולמי, המחרחר ריב ומדון ללא הרף.
לקראת סוף היום כבר פורסם שייתכן כי התקיפה על השגרירות בלוב כלל איננה קשורה לסרט המדובר, אלא תוכננה על-ידי אל-קאעידה מבעוד מועד לציון יום השנה למתקפת ה-11 בספטמבר. במצרים מאות ממשיכים להתעמת עם כוחות הביטחון סמוך לשגרירות ארה"ב. ויוצר הסרט? הדיווחים האחרונים סוברים שזהו בכלל נאקולה באסליי, נוצרי קופטי מלוס אנג'לס. אבל מה זה משנה, מישהו כבר ימצא את הדרך להטיל את האשמה על ישראל.
