יחדיו הם מהווים את ההתבוננות והמבט של כל אחד מאיתנו לאחור, אל המעשה בעבר, ואת ההתבוננות והמבט לעבר העתיד, לעבר ההכרעות והמעשים שלנו בעתיד.
בין כסה לעשור מגיע הפרט אל הסיום בסימנם של התשובה והסליחה, של הכפרה והמחילה, של תחושת קרבה להוויה שמימית. בפניה התוודה הפרט ביודעו "שאם עוונות תשמור - מי יעמוד". זהו מעמד של פתיחת שער - פתיחת השער הגדולה - בסיומה אנו ניצבים, למרות חטאינו ולמרות קוצר ידינו, נקיים וזכים לקראת המסע שמזמנת לנו השנה החדשה.
ראשיתו של המסע הוא בסימן של "כל באי עולם" נידונים על מעשיהם (משנה, ראש השנה א', ב' ). הפתיחה מאופיינת במידת הדין ורק לאחריה מופיעה מידת הרחמים.
אני, האתיאיסט, מתחבר למסע הזה ולאווירה השורה שבין כסה לעשור. אינני עוטה להתחברות שלי גינונים רליגיוזיים, זו התחברות עטויה בתכנים ערכיים ואנושיים, אותם אני תובע מעצמי.
זה לצד זה אין זה משנה לי שלידי ניצב בבית הכנסת אדם עטוף בטלית, מקפיד בכל דיני התפילה ותביעתו חצובה מתוך להט רלגיוזי עמוק, ואצלי היא חצובה מתוך אני אידאי ערכי, מוסרי, חברתי ואנושי, שאותם אני משתדל ככל שאני יכול לאמץ לעצמי, למשפחתי האהובה עלי, לסביבתי הקרובה.
אני פועל מתוך הכרה, שכך גם יוטב לחברה, לקהילה ולעם שאני חלק מהם. כמובן, שיש לי הערכה רבה למי שעושה את המסע הזה לא בדרכי שלי, אלא תוך כדי הקפדה על כל תרי"ג מצוות בימי הסליחות, שקדמו בחודש אלול ובין כסה לעשור בחודש תשרי. אני בדעה שלשנינו יש מקום. אני מכבד את דרכו וכך אני מקווה, שהאחר יכבד את דרכי.
יחד - אני, ערום מאמונה בכוחה של אלוהות לנווט מהלכי חיים ולצידי חברי, שהשריש בתוכו את ההברה במלכות שמים - לשנינו שמור המקום לפעול שכם אל שכם ולתבוע מעצמנו לבחור בחיים ובטוב, להתוודות על כך שכשלנו - משום שאנו בני אדם ולבטוח בכך שייסלח לנו. בין כסה לעשור ביקשנו כל אחד בדרכו לחדש מבערים רוחניים נקיים.
נתפנה יחדיו לחיים שלאחר בין כסה לעשור, להשתית מציאות חיים של חברה, שאדניה הם אדני צדק חברתי ושוויון חברתי. נתפנה יחדיו לשם מתן מעמד בכורה להון האנושי, ולא להון כערך הגמוני המעלה על שרטון את חייו של ההון האנושי היקר לנו מכל.
נתפנה יחדיו לחיים לאחר בין כסה לעשור, להשתית מציאות חיים מכבדת ומוקירה כל אדם באשר הוא אדם, ולא לערוך מסע דמוני כלפי אדם, בן עם אחר, השכן לנו, או שחי אתנו בתוכנו.
שתהיה לנו רק שנה טובה.
