לאחר העיתונים דבר, חרות, על המשמר, למרחב, הבוקר ואחרים, שהפכו בר-מינן, ז"ל, מסיבותיהם שלהם בעיתן, גם עיתון
מעריב, כשאין לו שחר, תרתי משמע, הגיעה שעתו להיעלם. הרבה מקוראיו לשעבר, לא יזילו ולו דמעה אחת, אם יראו את אלה, חלק מהעיתונאים שלו, כשיעמדו ברמזור של צומת מעריב המפורסם, בתל אביב, וידפקו בחלונות המכוניות העוברות כמבקשי נדבות. כיצד זה קרה להם?
יואב יצחק, באתר זה, כבר פירט היטב את
סיבות קריסתו של מעריב, מי האשם בכך, ולרבות אובדן הדרך. ואומנם ישנן הרבה סיבות ראויות שבגללן רצוי שיימחק העיתון. אחת מהן, היא תוכן כתיבתם של העיתונאים אשר הפכו את העיתון לבלתי רצוי לקריאה, לכזה שאיננו ראוי לפרסם בו, שאין רצון להיות מנוי שלו כדי לפרנס, בדמי המינוי, את העיתונאים והכזבים שלו.
מפלטו של הנבל והשקרן מאבני היסוד בדמוקרטיה הם חופש העיתונות, חופש הדיבור, חופש הבעת הדעה. אלא שחלק מהעיתונאים במעריב הפכו את כתיבתם בו לעיתון לא אמין, לא מאוזן, לעיתון שלא משקף תיאור מצב או אירוע כלשהו; כאמור, סוג של ביטאון, ולא עיתון, עם תרבות השקרים ו"בני הכזבים" לסוגיהם.
בניגוד לימי העורכים קרליבך, דיסנצ'יק ורוזנפלד, עיתון מעריב הפך במה לעיתונאים שאינם מבטאים את מכלול הדעות והקבוצות השונות בחברה בישראל. והם עוד "יפחידו" אותנו שסגירתו היא "סכנה לדמוקרטיה" אבל בכך יפרנסו היטב את הדמגוגיה הזולה. גם השימוש של כמה מהעיתונאים, מהכתבים ומהכזבנים, של מעריב בביטוי "סגירתו - סכנה לחופש העיתונות ל
חופש הביטוי" מדגים היטב שביטוי זה ממש, הפך מפלטו של כל נבל, שקרן, אנטי-דמוקרט.
דעתו השמאלית של יו"ר הוועד יותר מכך, בחסות הסיסמה "זכות הציבור לדעת", חלק מהעיתונאים של מעריב איבדו את הדעת המקצועית כשהכפיפו עצמם, מתוך בחירה אישית, לשירות אינטרסים פוליטיים וכלכליים. תוך כך חרגו מן האמת. קחו למשל את יו"ר ועד העובדים של מעריב, חגי מטר, שהוא עיתונאי, "מכובד", פעיל בשמאל ההזוי הקיצוני בישראל. זכותו לכך. אלא שדווקא הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות ראויות ליו"ר ועד עובדי מעריב. כלומר, העיתונאים במעריב הם שבחרו בו, אותו ולא אחר, הוא שאיננו שרף וגם לא מלאך. מעריב מעולם לא טרח, בגילוי נאות, לדווח לקוראיו, מיהו יו"ר הוועד. מדוע? לו היה עושה זאת, האם היה זוכה ליותר פרסומות? ליותר מנויים? הבה ונבדוק זאת.
חגי מטר, יו"ר ועד עובדי מעריב, יחד עם כמה אנשי שמאל קיצוני, חתמו על מכתב אותו שלחו למפלגת השמאל הקיצוני ההזוי בגרמניה "די לינקה". במכתבם זה הם מציינים את העובדה שכיוון שממשלת גרמניה תומכת בישראל, גם היא אחראית נוספת להפרת החוק הבינלאומי ולפשעי המלחמה שמבוצעים על-ידי השלטון הישראלי. לאור זאת, יו"ר הוועד במעריב חגי מטר, יחד עם חבריו, דרשו ממפלגת "די לינקה" לפעול בפרלמנט הגרמני לעצירת כל משלוחי הנשק הגרמניים לישראל.
יו"ר הוועד במעריב עם חבריו דרשו לפעול בפרלמנט הגרמני לחסימת שדרוג הסכמי הסחר של האיחוד האירופי עם ישראל, לאיסור גורף על ייבוא של סחורות ישראליות שמיוצרות, בחלקן או כולן, בשטחים הכבושים, לתחומי האיחוד האירופי. הם ביקשו מפלגת "די לינקה" פעילות פרלמנטארית לתמיכה בהעמדתם למשפט של מבצעי
פשעי מלחמה בשטחי ישראל/פלשתין, ובאימוצו של דוח גולדסטון.
יו"ר הוועד במעריב וחבריו ביקשו תמיכה (כספית) בארגונים ובפעילי החברה האזרחית בישראל ופלשתין, ובמיוחד במובילי המאבק העממי נגד החומה וההתנחלויות היהודיות ברחבי השטחים הכבושים. אז אם זו דעתו של יו"ר ועד עובדי מעריב, אין צורך באויבי ישראל... קל וחומר, למה צריכים את מעריב?
"שיילך לכול הרוחות"? כמו "חבריו" של היו"ר חגי מטר, גם הוא בדרכו הפוליטית ראה במפלגת השמאל ההזוי הקיצוני בגרמניה "די לינקה" פרטנר פוליטי, לא עלינו. הם, כאמור, ביקשו ממנה ליזום הטלת חרם על מדינת ישראל. ועכשיו, עם סגירת מעריב, אותו חגי מטר, יו"ר הוועד, חסר הבושה, מבקש ממדינת ישראל, ה"מוחרמת", עם "פשעי המלחמה", לסייע לו ולחבריו במעריב כדי שלא יהיו מובטלים.
האם ראוי ומתאים לומר לו בפשטות, בביטוי הלא-דיפלומטי, "שיילך לכול הרוחות"? אחד כזה לא נבחר "סתם כך" על-ידי עובדי מעריב כדי שיהיה יו"ר הוועד שלהם. חגי מטר, יו"ר ועד עובדי מעריב, כשמאלן, מייצג היטב את "הסוציאל הדמוקרטי החזירי". בל נשכח, אחד כזה, נכון להיום, נתמך גם על-ידי מזכ"ל ההסתדרות, "טייקון העובדים",
עופר עיני, רחמנא לצלן.
סגירת העיתון - "ביושר" יצוין שהפנייה של חגי מטר, יו"ר ועד עובדי מעריב, למפלגת "די לינקה", הייתה למרות שזו דאגה להצהיר על אי-שיתוף פעולה שלה עם ארגונים אנטי-ישראלים, אנטי-ציוניים, הקוראים לחרם על מדינת ישראל. לפי נימוקי החלטתם, בנקיטת סנקציות וחרמות כנגד מדינת ישראל יש משמעות של
אקט אנטישמי ועל כן חרם כזה איננו מקובל על דרכי המפלגה. למרות זאת, כמה מחבריה בפרלמנט פועלים נגד החלטה זו. ברם, אם הם, הגרמנים, הבינו שהאקט הזה הוא בעל סממן אנטישמי, אז היכן שיקול הדעת של יו"ר ועד עובדי מעריב? העיתונאי? וזה של חבריו שבחרו בו ליו"ר הוועד? למה מעריב לא פרסם גילוי דעת נאות בעניין? האם פחד מבריחת מנויים? האם פחד מבריחת פרסומות?
שאל/י את עצמך: אם זו דעתו הפוליטית, שהיא זכותו, של יו"ר ועד עובדי מעריב, יו"ר שנבחר דמוקרטית, האם ראוי הוא שכספי ציבור, כספים של כולנו, יסייעו למעריב במשבר שלו?
שאל/י עצמך: האם את/ה היית מעסיק/ה אותו? האם ראוי שהוא יועסק על-ידי רוכש מעריב החדש? האם עובדי מעריב ראויים לתמיכה ציבורית כלשהי כאשר דמות כזו עומדת בראשם כיו"ר הוועד? היכן שיקול הדעת? האם אנשי התקשורת שבמעריב, בהם בני הכזבים לסוגיהם, עשו אי-פעם חשבון נפש ראוי? לכן, זה הזמן, שישלמו גם הם את המחיר.
אכן מעריב עיתון שאין לו שחר, תרתי משמע. ראוי לו שייסגר כיוון שהרוויח זאת "ביושר".
