בראש השנה תשע"ג הלך לעולמו המשורר והפזמונאי חיים חפר, המזוהה עם רבים מאד מן השירים האהובים ביותר עלינו, ובעיקר עם שירי מלחמת הקוממיות. האיש אשר חי וחווה את מלחמת השחרור ומוראותיה, ואשר היה שותף לתחושת הגאולה שהביא עמו שלב ב' של מלחמת השחרור, כלומר מלחמת ששת הימים, פנה בהמשך חייו לדרך כל שמאלן והקצין שמאלה.
דווקא ביום שבו מובל חיים חפר למנוחת עולמים ראוי לצטט את דבריו שפורסמו ב
ידיעות אחרונות בעיצומה של מלחמת ששת הימים, ביום א' בסיוון תשכ"ז (09.06.67), יום אחרי שחרור חברון ויומיים לאחר שחרור ירושלים. חפר תיאר אז מפגש דמיוני בין
יצחק רבין, רמטכ"ל צה"ל בשלב ב' של מלחמת השחרור, לבין דוד המלך, מי שהביא לראשונה את ירושלים לשלטון ישראל, כשלושת אלפים שנה מוקדם יותר.
תחת הכותרת "היינו כחולמים" כתב חפר:
"בחודש אייר בשנת תשכ"ז, היה הדבר ויבואו הרמטכ"ל ופמליתו אל קבר דוד על ההר ויעמדו לפניו בבגדים מעופר עפר וימחו ממצחם את נחל הזעה הניגר וינשמו עמוקות ויצדיע הרמטכ"ל ויאמר אדוני המלך, הר הבית שוחרר". בהמשך שם חפר בפי רבין תיאורים יהודיים וציוניים של לוחמי תשכ"ז, אשר ייצגו את היהודים בכל הדורות בבואם לשחרר את ירושלים והר הבית:
"לא אנחנו לבדנו שחררנו את ההר לא אנחנו לבדנו עשינו את הנס ולא רק בזכותנו הדגל מתנוסס ואף כי לוחמינו הסתערו כאריות לא הם בלבד פרצו את שער האריות לא הם בלבד לחמו ברימונים וסכינים מלחמת בית-לבית וקרב פנים אל פנים ולא רק דמם נשפך בסמטאות האבנים לא, אדוני המלך, כי אתם צעדה חטיבה שלמה של לוחמי מצדה ואנשי בר-כוכבא הגיבורים והאמיצים נלחמו לצידם בקשתות ובחיצים וליד אלה שמענו היטב את הצעדים של כל הנרצחים והטבוחים והשדודים של כל אלה שמתו מכיוון שהם יהודים ולידם צעדו כהולכים בסך כל עולי הגרדום ולוחמי תש"ח כל חללי הלח"י והאצ"ל והפלמ"ח "ויבנה בית-המקדש במהרה בימינו" ונפרוץ את החומה ולא פסקנו מלכת כי השיר הזה בלבנו כמו אש מלחכת". דווקא ביום שבו מובל חיים חפר למנוחת עולמים ראוי לצטט את דבריו אלה שביטאו את התחושה העמוקה והאמיתית בעם, לפני שזו טומאה בהבלי ה"שלום", שגם חפר נסחף בהם וגם רבין הופל במלכודת שלהם, שאותה טמנו לו "הפשפש שעלה למעלה" וחבר מרעיו.
