חולה שהרופא הזהירו לבל יתענה משום שבכך הוא מסכן את חייו, אסור לו באיסור חמור לצום ביום הקדוש. הוא חייב לאכול ביום הכיפורים יען פיקוח נפש דוחה אפילו צום זה. לכן, כל חולה שיש בו סכנה לחייו אם יתענה, ישאל את רופאו האישי (גם אם אינו מוכר כשומר מצוות) ולא יצום אלא אם התיר לו מפורשות. אל לו ליטול חייו בידיו ולסכנם נפש.
ציוותה התורה הקדושה "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" - ולא חלילה שימות בהם. הרמב"ם (הלכות שבת פ"ב ה"ג) כתב: משפטי התורה ייסודם בחסד ורחמים ושלום. להועיל לאדם. לשדרג את איכות חייו. חלילה לא למות באמצעותם. הרמב"ן במלחמות ה' (סנהדרין ע"ד ב') כתב: לא שמענו מידת החסידות לחולה שיש בו סכנה ויש צורך לחלל עליו את השבת, שלא יעשו כן, שיחללו עליו את השבת ויצילוהו. ההפך, כל המזדרז לקיימו ולהצילו נפש, הרי זה משובח, וכל הנמנע מלבצע פעולות הצלה בשבת מחשש לחילול שבת, הריהו מתחייב בנפשו. ממש כאילו הרגו במו ידיו גופא.
להאכילו בשיעורין חולה או מעוברת או מינקת או אפילו מי שנשכו כלב שוטה או נחש ונכנס לספק סכנת חיים, החייב לאכול ביום הכיפורים, מנסים תחילה להאכילו לשיעורין. כלומר משקל שני שליש ביצה בינונית (ביצה בינונית משקלה 45 גרם) נמצא ששני שליש עולים למשקל 30 גרם אוכל בכל מנה. עם כמות אוכל זו הוא רשאי לשתות כמלוא לוגמיו, פירוש משקל משקה הנמצא בצד אחד של לוע הפה, משקל 40 גרם, וזאת יען אין שתיה מצטרפת לאכילה.
בין מנה למנה עליו לשהות ללא אכילה ושתיה 9 דקות, ואם אינו יכול אז 5 דקות ואם אינו יכול אז ישתדל שהשהיה בין אכילה ואכילה לא תפחת משתי דקות. החישוב הוא של כדי אכילת פרס והוא משך זמן אכילת 4 ביצים.
שבנא איש ירושלים, היה נכנס לבקר חולה ואומר לו "שלום". וביציאתו היה אומר "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא, ורחמיו מרובין ושבתו בשלום".
בשבת אסור להצטער ואנו מנועים מלזעוק לרפואתך אבל רחמיו של בורא העולם רבים ובכוחו לרפא אותך גם ללא תפילתנו ואני אוסיף שה' ישלח רפואתו גם אם נאלצנו לאכול בעל כורחנו משום פיקוח נפש. ה' יצילו ויאפשר לו לקיים צומות הרבה בעתיד, מתוך בריאות וחוסן גופני ורוחני כאחד.
