גם האמת היא אופציה

דבריו של מיט רומני בארוחה סגורה לתורמים עוררו סערה בארה"ב, אך לפחות במה שנוגע אלינו – הוא אמר את האמת. הפלשתינים לא באמת רוצים שלום, וכל הסכם של שתי מדינות לשני עמים ייצור לישראל בעיות ביטחון בלתי אפשריות – זו הייתה תמצית דבריו. וזו בדיוק המציאות. בניגוד לברק אובמה – התמים/המנותק – רומני ניתח את המצב בצורה עניינית ומדויקת להפליא. בשביל למנות את כל הפעמים בהם דרשו הפלשתינים הרבה יותר ממה שישראל הייתה מוכנה לתת להם – אחרי ויתורים מרחיקי לכת – יש צורך בספר שלם, אך אמרתו של אבא אבן נותרה הסיכום הטוב ביותר: "הפלשתינים מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות". והניסיון שלנו איתם ב-19 השנים מאז הסכמי אוסלו מלמד, שממש אי-אפשר לסמוך על שום מילה שלהם, כולל כאלו הנחתמות במעמד נשיא ארה"ב ומעניקות לגדול הטרוריסטים במאה ה-20 את פרס נובל לשלום. מבחינת השמאל הישראלי ושונאי נתניהו בתקשורת, דבריו של רומני הם כמובן סיבה להתפלל לנצחונו של אובמה, שמא חס וחלילה יהיה בבית הלבן נשיא התומך בעמדות הממשלה המכהנת בירושלים. מצד כל מי שעיניו בראשו, זו בדיוק הסיבה להתפלל לנצחונו של רומני.

נוחי דנקנר אשם במשבר במעריב והממשלה אשמה במשבר בערוץ 10 – זה מה שתשמעו כמעט מכל כיוון אפשרי. אלא שהכותבים-מטעם והמדברים-מפוזיציה אינם אומרים לכם את האמת, משום שיש סיבה אחרת, ולטעמי מרכזית, לקריסת שני אמצעי התקשורת הללו: גישה שגויה מן היסוד של מי שניהלו אותם אך אינם מבינים בתקשורת – עפר נמרודי, זכי רכיב ונוחי דנקנר במעריב, יוסי מימן בערוץ 10. בעלי מעריב ב-21 השנים האחרונות רצו להפוך אותו לתואם ידיעות אחרונות, ובעלי ערוץ 10 רצו להפוך אותו לתואם ערוץ 2. אבל אם יש מקור – למה שאנשים יצרכו את החיקוי, אם המחיר זהה והתכנים דומים? אני זוכר ימים בהם לא היה לי שמץ של מושג האם ידיעה כלשהי התפרסמה במעריב או בידיעות, כי אפילו מבחינת הגרפיקה לא יכולתי להבדיל ביניהם; ועד היום אין לי מושג איזה משני הערוצים המסחריים משדר איזה ריאליטי אווילי. דנקנר נכנס למעריב כאשר העיתון כבר גסס, וחובותיו של ערוץ 10 לממשלה (כלומר: לכולנו) הם אחוזים בודדים מכלל חובותיו והפסדיו. מי שרוצה שייחלצו לעזרתו, טוב יעשה אם יתחיל באמירת האמת, כי אין מקום להושיט סיוע למי שמוכר סיפורים מצוצים מהאצבע על הסיבות שהובילו אותו לפשוט יד.

"כך עונשו של בדאי: שאפילו אומר אמת – אין שומעין לו". זהו הסברו של ר' שמעון לחוסר האמון של יעקב אבינו, כאשר בניו חזרו ממצרים: לפני 22 שנים שיקרו באומרם שיוסף מת, ולכן כעת לא האמין להם באומרם שהוא חי. מצד שני, כלל הלכתי ידוע קובע ש"פלגינן דיבורא": בית המשפט רשאי לקבוע שהוא מאמין לחלק מדבריו של בעל הדין או העד למרות שאינו מאמין לחלק אחר שלהם. זוהי בעצם הסוגייה המרכזית בעניינו של ש"ד במשפט הולילנד, והיא הולכת ומתעצמת ככל שנמשכת החקירה הנגדית ונחשפים עוד ועוד שקרים שלו. ש"ד עצמו אמר בגילוי לב שהוא שקרן, ואף הצהיר במשטרה שזו הפעם הראשונה ב-75 שנות חייו שהוא אומר רק אמת. גם המדינה אינה מסתירה שהיא יודעת היטב עם מי יש לעסק, אך טוענת: גם אצל שקרן, האמת היא אופציה. לצד זאת, כדאי מאוד לשים לב לכך שהמדינה הודיעה, כי הגישה את כתב האישום רק במקום בו מצאה תימוכין של ממש לגירסתו של ש"ד: צ'קים, מסמכים, עדויות. כך למשל, הכספים שניתנו לשולה זקן ואורי שטרית אינם מוכחשים על ידם; המחלוקת היא מדוע שולמו. יוסי אולמרט אישר בחקירתו שקיבל מש"ד 500,000 שקל בלא כל היכרות מוקדמת. כך שהשאלה המכרעת תהיה לא אמינותו האישית של ש"ד, אלא אמינות כל בניין הראיות שבנתה המדינה.

בשבוע שעבר נפצע בני בן השמונה בבית הספר. רופא הילדים שבדק אותו קבע, שהיה מקום לשלוח אותו למיון לצורך תפירה או הדבקה של הפצע. אבל כל מה שיכלו לעשות בשבילו בזמן אמת היה פלסטר וטלפון להורים, כי הרי כידוע מזה שנים אין אחיות בבתי הספר. זכרתי שבשנתיים האחרונות התנהל הליך משפטי עיקש נגד זכייתה של חברת נטלי במכרז לאספקת שירותי הבריאות בבתי הספר, מכרז אשר בוטל בידי בית המשפט העליון. למרות זאת התעקש משרד הבריאות להמשיך לפעול על פיו עוד ועוד, בצורה שמעוררת תהיות לגבי תום הלב ונקיון הכפיים של המעורבים בפארסה. מכל מקום, בדקתי ומצאתי שלפחות אפשר להגיד לזכותו של המשרד שלא הסתיר את העובדה שהוא מפקיר את בריאות ילדינו, שכן מטרת המכרז נוסחה בצורה ברורה: "מטרתם של שירותי הבריאות לתלמיד הניתנים בבית הספר לספק רפואה מונעת וכן לקדם את בריאותם של התלמידים, כל זאת ע"י ביצוע בדיקות מעקב וחיסונים לתלמידי כיתות א'-ט', מתן חינוך וקידום בריאות לתלמידים ולהורים ומתן ייעוץ לצוות החינוכי". עיניכם הרואות: טיפול בדיעבד אינו נכלל בין מטרות שירותי הבריאות בבתי הספר, וכך נשארנו עם הפלסטר והטלפון להורים.

לא סיפור ממש חשוב, אבל כזה המייצג את תרבות השקר המאפיינת את הספורט הישראלי. יוגב אוחיון ניהל מו"מ עם קבוצת הכדורסל הרוסית קוזאן וחתם עימה על הסכם בעודו חתום על הסכם עם מכבי תל אביב. אוחיון הכחיש זאת בתוקף, אבל פיב"א קבעה שזה בדיוק מה שעשה, משום שהוא ידע שבחוזה נפלה טעות סופר בתאריך בו ביכולתו להשתחרר. כלומר: אוחיון גם הפר את חוזהו, גם התנהל בנכלוליות וגם שיקר. אני לא ממש אוהב את צורת ההתנהלות של שמעון מזרחי, דייוויד פדרמן וחבריהם, אבל הפעם הם צודקים בדרישתם שאוחיון לכל הפחות יתנצל. מצד שני, למה שאוחיון יהיה היחיד בין ספורטאי ישראל שיודה במעשה פסול שעשה? ככלות הכל, אנחנו בערב יום הכיפורים ולא בערב יום הפורים.

סיפור יהודי עממי עם מוסר השכל. אב טרי בעיירה ברוסיה ניגש לרבי והתייעץ איתו: בשל החשש מפני הגיוס הכפוי לצבא הצאר, הוא מבקש לשנות כבר כעת את תאריך הלידה של בנו. האם הרבי יודע, ברוח קודשו, מה יקרה בעוד 18 שנים? האם מבחינת מחזורי הגיוס עדיף לרשום את הבן צעיר בשנה או מבוגר בשנה? עונה לו הרבי: ולמה שלא תרשום את הגיל המדויק? אומר האב במבוכה: על זה לא חשבתי.