"אמר רבי אלעזר:
אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיוון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזוֹ מהם. ולמי גנזוֹ? לצדיקים לעתיד לבוא.
שאלו החסידים: היכן גנזוֹ?
השיבו: בתורה.
שאלו: אם כן, כלום לא ימצאו צדיקים משהו מן האור הגנוז כשהם לומדים תורה?
השיבו: ימצאו וימצאו.
שאלו: אם כן, מה יעשו צדיקים כשימצאו משהו מן האור הגנוז בתורה?
השיבו: יגלוהו באורח חייהם".
המדרש המופלא הזה שנועץ ראשית באחרית ואשר קושר את הבריאה להתגלות ואת העבר אל העתיד הוא בעצם קריאת כיוון לתכליתה של הבריאה. האור הגדול שעליו מדובר במדרש הוא בעצם ראייה כוללת מקיפה על כל מרבדי החיים. כאשר ישנה ראייה לדורות מאוחרים יותר בעזרת אותו האור, הכלי שנועד לשימוש ייעודי בדווקא, הרי שמתגלה כי הנה דור המבול והפלגה אינם ראויים אליו. ולמי ילך האור הגדול? אל התורה ואל הצדיקים שיהגו בה במהלך הדורות.
על המדרש הזה מבסס מרטין בובר (1965-1878) את שם ספרו "אור הגנוז" שיצא בהוצאת שוקן. הספר הוא בעצם פסיפס של אגדות שונות ומגוונות. בספר ישנם מאות אגדות על ששת הדורות הראשונים בתנועת החסידות מימיו של הבעש"ט (הבעל שם טוב) - המאה ה-18 ועד ימי רבי חנוך מאלכסנדר, תלמידו של רבי מנחם מנדל מקוצק - המאה ה-19.
עדות למגע בין חסידים וצדיקים הסיפורים הם בעצם תשקיף של חיים ומציאות על-פי מה שאירע לאותם גדולים שחיו בשנים הללו. אלו אינם סיפורים גרידא על חכמים שהיו ואינם, אלא הם מעידים על היותם בעלי ראייה מקורית וחדשנית ומתארים את המציאות בה חיו ופעלו וכן את התורה אשר עסקו בה וחידשו בה. ואולי זהו בעצם "האור הגנוז לצדיקים" שעליו מדבר המדרש: האור שהוצפן בתורה ונתגלה בדורות האחרונים לאותם חכמים אשר בובר מביא בספרו.
בובר ליקט וקיבץ במשך עשרות שנים סיפורי חסידים וצדיקים שעברו מדור לדור בעל-פה ובכתב, ואור הגנוז הוא אחד האוספים המרכזיים והמקיפים בתחום, וכולל מאות סיפורים ואגדות המובאים לפי סדר דורות הצדיקים בתנועת החסידות.
המבוא לספר מציג את עיקרי החסידות לפי תפיסתו של בובר וכן סקירה של דמויות הצדיקים, מנהיגי החסידות, ותיאור פועלו וייחודו של כל אחד מהם לצד הסברים על הקשרים והיחסים ביניהם. לפי הגדרת בובר, הספר מציג את קורותיהם ואישיותם של "המלהיבים" - הצדיקים, המנהיגים החסידיים; והמספרים בספר הם "הנלהבים החסידים. "אור הגנוז" הוא לדעת מחברו "ביטוי ועדות למגע בין צדיקים ובין חסידים" ולחיי הצדיקים המנהיגים עם חסידיהם.
את הספר ביקר בעבר גרשום שלום. דעתו ודעתם של נוספים כנגד עמדתו של בובר כפי שהיא באה לידי ביטוי בספרו הינה כי העולם החסידי הפוך לגמרי - עולם המחפש אחר דרך להתנתק מהעולם הגשמי בדרך מיסטית, ולא להתקשר אליו באמצעות כינונם של יחסים בלתי-אמצעיים עמו.
דעתי היא כי ספר שכזה גם אם הוא מציג את החסידות באור מסוים הרי שזוהי מחלוקת יסודית אך לא כזו אשר נוטלת את האור הגנוז ואת היופי מאותם סיפורים. הספר הוא אוסף נרחב ביותר של סיפורים ועל כן יש לראותו בהיותו חטיבה אחת בעלת מטרה מוגדרת ולא כחלק ממשנה מסוימת, אולי. הספר מומלץ לרוצה להכיר את החסידות, הוגיה והאישים אשר פעלו בה.
