כמו בכל שנה לעת הזאת חוזר על עצמו הריטואל הקבוע של הנהגת שעון-חורף. החל במוצאי-שבת ילכו הימים ויתקצרו ללא שום סיבה מוצדקת, זולת המחלוקת הנצחית שבין חילונים לדתיים. בעוד אלה הראשונים מגייסים להגנתם את איתני הטבע כדי להצדיק את המשכיותו של שעון הקיץ - נאבקים האחרונים על זכותם להתפלל תפילת שחרית לאורו של יום, בלא שייאלצו לגשש באפלה.
אלא שאת שביל הזהב ניתן למצוא בפשרה בין שני הצדדים היריבים. על-פי פשרה שכזו אפשר להנהיג את שעון החורף בין חגי תשרי, ובתום חג הסוכות, הבא עלינו לטובה, יחזור ויופעל מחדש שעון הקיץ למשך כל השנה.
למה? מסיבות רבות: יהיה בכך כדי לתרום לחיסכון באנרגיה, להגברת התפוקה במשק, לצמצום תאונות הדרכים, לשעון ביולוגי מאוזן, למניעת דיכאון עונתי ולהימנעות מכליאתם של ילדים בבית בשל החשיכה המוקדמת.
שעון תמידי במדינות רבות בעולם לא רק שהאריכו מזמן את שעון הקיץ - גם שוקלים בהן הנהגת שעון כזה באורח-קבע. לפי שעה מונהג בהן שעון הקיץ עד חודש דצמבר, כשהמדובר במדינות קודרות, שאקלימן קר בהרבה מעבר לזה של ישראל, שבה חום הקיץ עשוי להמשך עוד שבועות רבים אחרי הנהגתו של שעון החורף.
ערכו של שעון הקיץ, המתפרס על כל השנה, לא יסולא בפז. מעבר ליתרונותיו הרבים, מעידה גם בדיקה מדעית כי שינה ממושכת יותר בשעות החשיכה יעילה הרבה יותר מזו שבשעות האור, ועצם השינוי משפיע על רבים לרעה, במיוחד על אוכלוסיית הקשישים, שתחלואתם עולה בעטיו. הסימפטום הדומיננטי של שעון החורף הוא ריבוי התקפי-לב ודיכאון עונתי בשל הקדרות והאפלה המוקדמת מדי.
וחוץ מזה, מרקיז, בל נשכח את בני הנעורים. דים. הם הרי משוועים לעוד שעה של פעילות מחוץ לבית, לאורו של יום, הנגזלת מהם רק בעטיו של שעון החורף.
