מערכת הבחירות בארה"ב בעיצומה. המועמדים מנחיתים מהלומות אלה על אלה. ההתלהטות בשיאה לקראת תאריך היעד. ארה"ב היא, כידוע, מדינת האפשרויות הבלתי נגמרות, ומכאן שאת תוצאות הבחירות הקרובות קשה לחזות. במקום אחד בטוח שהמועמד הרפובליקני,
מיט רומני, כבר נצח: ישראל.
אמירותיו של רומני ביחס לסכסוך הישראלי - ערבי והסיכויים להגיע להסדר נפלו על אוזניים קשובות בישראל. סקר שפרסם ערוץ הכנסת מצביע על תמיכה עצומה של כ-76% מהציבור הישראלי ברומני. רק 20% תומכים, כצפוי, באובמה. מבחינה זו, אין ספק שלממשלת ישראל ולראש הממשלה נתניהו, עדנה. הציבור מבטא נאמנה את מה שראש הממשלה והממשלה הנוכחית חושבים על הסכסוך ופתרונו האפשרי. ניתן לומר שדברי רומני כאילו נשמעו מגרנו של מר נתניהו, לקול תרועתם של רוב מכריע של אזרחי ישראל.
רבים מבין הפעילים של המפלגה הדמוקרטית טוענים שמר נתניהו התגייס, במלוא העוצמה, לטובת רומני. תשדירי בחירות עתידיים אמורים לכלול סרטונים או אמירות של מר נתניהו לגבי אירן, כולל התגובה החריפה על דברי מזכירת המדינה, קלינטון, ביחס לקווים האדומים שארה"ב מסרבת לסרטט. זה טוב לרומני, זה טוב לנתניהו. על-אף העובדה שראשי המפלגה הדמוקרטית טוענים שמעשי מר נתניהו הם התערבות בוטה במערכת הבחירות הפנים אמריקנית, מובן מאליו שרומני איננו מתרגש כל-כך.
ישנם כאלה הטוענים שטוב שרומני "גייס" את מר נתניהו למערכה הפוליטית האמריקנית. אחרים טוענים שזה רע. לעת עתה, לא ניתן לקבוע בוודאות מי צודק. יום לאחר הבחירות ופרסום התוצאות הסופיות, ניתן יהיה לשער מי צודק ומי לא.
פרשנים ואמריקנולוגים מדופלמים יודעים לומר שעצם העלאת הנושא האירני על-ידי מר נתניהו גרם לשינוי כיוון בלבת מערכת הבחירות האמריקנית. הסטייה ממסלול ההתגוששות סביב הנושאים הכלכליים והתמקדות בנושאי חוץ, לדידי מבקרי רומני, מיוחסות למר נתניהו, חברו הטוב של רומני.
מי שחי בארץ איננו זקוק כל-כך לסקרים באשר לעמדות הציבור הישראלי ביחס לתהליך השלום, אבו מאזן, חמאס וכד'. נדמה שאין גורם בישראל שאיננו מבין שהציבור, ברובו הגורף, רואה בהסכם קבע עם הפלשתינים חלום רחוק מאוד, אפילו הזיה. ואין תמה בכך: הציבור הישראלי שתמך בהסכמים עם הפלשתינים, ביציאה מעזה וכד', מאוכזב, ברובו הגדול מאוד, מן התוצאות. הירי הבלתי פוסק מעזה על יישובי ישראל, העמדות המאוד קיצוניות שאבו מאזן וחבריו מציגים, האיומים על פניה לאו"ם כדי להכיר במדינה פלשתינית, כל אלה הם בעוכרי תומכי תהליך השלום. הציבור הישראלי שבע עד מאוד ממה שהפלשתינים עושים. זהו המצב בישראל ומי שמתכחש לעובדה זו כנראה איננו שם לב לאן האלקטורט הישראלי זז בצורה משמעותית ביותר. מה המשמעויות הנובעות מכך, זו אופרה אחרת. למען היושר האינטלקטואלי יאמר שהפלשתינים "הרוויחו" זאת בצדק. ההקצנה האיומה בקרב ההנהגה הפלשתינית המדומה משהו ובקרב הציבור הפלשתיני הביאו לתזוזה משמעותית מאוד ימינה של הציבור הישראלי.
אז ניתן לקבוע שאם בארה"ב הביקורת כלפי אמירותיו של רומני ביחס לפלשתינים גדולה, הרי שבישראל הוא בוודאי ניצח. הבעיה קטנה היא שרומני איננו מתמודד על ראשות ממשלת ישראל אלא על ראשות ארה"ב. לו רק בגלל עובדה זו יש לזכור כמה דברים בסיסיים.
ראשית, כפי שכבר אמרנו בתחילה, רומני עדיין לא ניצח וגם אובמה לא. אם אובמה ינצח, עלולות להתעורר בעיות קשות לממשלת ישראל. כך לפחות אליבא דה פרשנים יודעי דבר. סביר להניח שלא יהיה קל. עד כמה יהיה קשה, איננו יכולים לצפות.
אם רומני ינצח, סביר להניח שתהיינה לא מעט הפתעות. מה שאומרים במערכת בחירות ומה שעושים לאחר שנבחרים, אלה שתי אופרות שונות. מנהיג מעצמה כמו ארה"ב איננו יכול להישאר אדיש לאינטרסים האמריקנים בעולם כולו, כולל במדינות ערב. נזכיר רק שהנשיא בוש הבן היה ידידותי מאוד לישראל ובכל זאת לא עלה בידי מי מבין מנהיגי ישראל להזיזו מ"מפת הדרכים" ומקריאתו להסדר עם הפלשתינים. בלתי אפשרי יהיה שרומני, אם ייבחר, לא יידרש לסוגיית היחסים בין ישראל לפלשתינים ולמדינות ערב השכנות. השינויים כה רדיקאליים עד כדי שלא ניתן לצפות להתעלמות מוחלטת של רומני ממה שקורה בעולם המוסלמי-ערבי. גם אם לא ירצה בכך, הוא יישאב פנימה. האם גם אז עמדותיו כלפי ישראל תישארנה כמות שהן כיום? הספק גדול. האמריקנים רואים את האינטרסים שלהם, בראש ובראשונה, ולאחר מכם אלה של מדינות אחרות. כך נהגו כל הנישאים וכך ינהג רומני. נותר לנו להמתין בסבלנות לתוצאות הבחירות. ועוד דבר קטן המהווה סתירה לקו שמוביל רומני ביחס לפלשתינים: ראש הממשלה התחייב לתוכנית שתי המדינות באותו נאום מפורסם בבר-אילן. רומני, כאמור, מתנגד לכך. איך תיושב הסתירה אם רומני יבחר? ומה יקרה אם רומני פתאום ישנה את תפיסתו?
בכל מקרה קל לא יהיה בעתיד הלא רחוק.
