הפילוסוף הצרפתי ריימון ארון (RAYMOND ARON), נחשב לאחד האינטלקטואלים הבולטים של המאה ה-20 באירופה. סוציולוג, היסטוריון, פובליציסט פורה ורב השפעה, הוא פרסם ארבעים ספרים שחלקם, כמו "שלום ומלחמה בין האומות", הנם ספרי חובה לכל חוקר או עוסק ביחסים בינלאומיים. התיאוריות שהציג בספריו בנושאים סוציולוגיים ומדינים, התגלו כמרחיקות ראות גם במבחן של עשרות שנים.
ארון, בן למשפטן יהודי צרפתי, היה מנותק למעשה מיהדותו. לתפיסתו, בני אדם חיים ומגדירים עצמם במסגרות מדיניות-לאומיות בהן הם מקבלים את זכויותיהם האזרחיות ואת השתייכותם הלאומית. לעומת זאת, הדתות והתרבויות השונות הן מצב "רוחני אינטלקטואלי" בלבד היכול להתקיים במסגרת הפוליטית מדינית, אך מבלי לאפיין אותה (צרפתי קתולי, צרפתי יהודי וכו').
הוא טען כנגד יהודי אירופה, שאם הם מבקשים לתת ליהדותם משמעות אחרת מזו של "מצב רוחני אינטלקטואלי". עליהם לעלות לישראל הנותנת ליהדות אפשרות קיום בשני המצבים גם יחד. עם זאת, נמנע ארון בכל שנותיו מלבקר את מדיניותה ואת מעשיה של ישראל, ואף העז לצאת לעימות קשה עם הגנרל דה-גול והאשימו בעידוד האנטישמיות.
התמזל לי להיות תלמידו של ארון. הוא סיקרן ואיתגר אותי וחיפשתי דרך לשוחח עמו, אך הדבר התאפשר לי רק כאשר מילאתי תפקיד דיפלומטי בפריז ובקשתי, ממעמדי זה, לפוגשו. הוא קיבל אותי בביתו (מחוה נדירה אצל צרפתים), ובתום שעתיים של שיחה מרתקת ולעיתים מרגשת, יצאתי משם תוהה ומבולבל, אך מאמין בשכנועו העמוק של האיש.
ברירת המחדל שנותרה "אין לכם שום סיכוי לשרוד שם, יושבים על לוע הר הגעש האיסלאמי" הודיע לי ארון. "הזהות הרוחנית תרבותית שלכם היא מעוט שבמעוט באזורכם והיא מוקפת זהויות עוינות. גם הזהות המדינית לאומית שיצרתם היא טיפה בים זהויות עוינות אחרות, שימשיכו לנסות להחריבכם עוד דורות! אינכם יכולים לשרוד שם אלא בשני תנאים:
האחד- שהישות המדינית לאומית שהקמתם תיפתח לקהילות מדיניות דומות מהסביבה, במסגרת שתבטיח את זכויות אזרחיה ואת זכויותיהם הרוחניות תרבותיות. השני - אם יווצרו תהליכים של התקרבות והבנה בין הזהויות הרוחניות תרבותיות של האזור, אפשר לקוות שהעוינות הקיימת תתמתן. לאפשרות זו יש היום סיכוי כשיהודים רבים יוצאים מארצות ערב, מגיעים אליכם ועשויים לשמש גשר טוב להבנה וקבלה הדדית" (ארון התכוון בדבריו לעשרות אלפי יהודי צפון אפריקה אשר נטשו באותן שנים את ארצות האיסלאם).
חלפו מאז אותה שיחה 44 שנים, ודבריו של האינטלקטואל נעשים ברורים יותר ויותר. שני התנאים שהציב, אינם מתממשים כבר עשרות שנים: פתרון של קיום קהילות שונות באותה מסגרת, נדון תחת גרסאות שונות ונכשל. "מדינה דו לאומית", "שתי מדינות לשני עמים", "הסכמי אוסלו "ועוד, הצהיבו מרוב שימוש בלתי מושכל - ונכנסו להקפאה עמוקה. ההתקרבות בין הזהויות הרוחניות תרבותיות שבקה אחרי הניסיונות של השנים הראשונות ומי שאמורים היו, לדעתו של ארון, לשמש מגשרים - יוצאי ארצות ערב - נמצאים ברובם בצד הימני של המפה אף שלא ויתרו על זיקתם לתרבות המזרח.
ארבעים וארבע שנים אינן הרבה במונחים היסטוריו-פילוסופיים, ואפשר היה להאמין שעוד סיכויינו לפנינו, ושאם נמשיך להתמיד - נגיע לפתרון כלשהו. אלא שממשלה קצרת ראות, שיכורת מדיניות של כח, המאמינה באיוולתה שהזמן פועל לטובתנו -הקפיאה כל יוזמה וניסיון ללכת בדרך יחידה זו.
כך הופכת אמרתו הנוראה של הפילוסוף על חוסר סיכויינו לשרוד על הר הגעש המוסלמי, לברירת המחדל שנותרה. קולות רעים ומאיימים עולים מתוך הלוע ומדאיגים עמים היושבים אפילו אלפי קילומטרים מכאן.
לא צריך להיות היסטוריון דגול כדי להבין שהאינטרס של מדינת ישראל, יותר מכל מדינה אחרת בעולם, הוא לפתור את הסכסוך שבינה לבין האיסלאם העולמי, גם במחיר ויתורים סבירים, בטרם התפרצות הר הגעש.
