לקראת יום הכיפורים וכרגיל במקומותינו עוסקים אמצעי התקשורת בדיונים, הכוללים גם גילויים חדשים ביחס למחדלי מלחמת יום הכיפורים. דברים חשובים ומעניינים.
מאידך, ברשת ב' (שישי, 21.9.12) מראיינת ליאת רגב את מישאל בן עמי, שהוציא לאחרונה ספר בשם "פצצה מתקתקת" על האיום האירני. בראיון הוא סיפר על היכרותו הבלתי אמצעית עם העם האירני, מנהיגיו וערכיו.
מסקנתו, בשורה התחתונה, שהאיום הגרעיני האירני הוא רציני ביותר ושבעצם אין שום פער בין שאיפתו של העם לרצונם של מנהיגיו להשמיד את "היישות הציונית". מטרתו בכתיבת והוצאת הספר היא להביא את הנושא למודעות העם היושב בציון, במיוחד בתל אביב, ולידיעת העולם בכלל ואזרחי ארה"ב בפרט, עבורם, לדעתו, בחירתו המחודשת של אובמה לנשיאות היא סכנה אמיתית בשעה, שעבורנו היא אולי אסון...
דבריו של מישאל מחזקים אצלי את התחושה, שהתנהגות עמנו, בעיתות של צרה מתקרבת, חוזרת על עצמה ונובעת מתכונות אופי בסיסיות עמוקות שגם הניסיון האיום של השואה לא שרשו אותן. התמימות וחוסר הרצון לראות את המציאות באור נכון הם מוטיבים חוזרים, שאמנם קיימים גם בתרבות המערבית בכלל אולם חזקים עוד יותר אצלנו. האובססיה שלנו להיראות טוב - תרבותיים, מוסריים, מאופקים - מעוורת את עינינו וטחה אותן מלראות את האסון המתקרב.
גם כשהגיעו ידיעות על השואה באירופה או להבדיל אלפי הבדלות, על ההתקפה המתוכננת עלינו ביום הכיפורים 1973, העדפנו להאמין שזה לא יקרה ומצאנו לנו את כל הסיבות שבעולם כדי להמשיך בהתנהלותנו השגרתית המבוססת על מציאות דמיונית אותה העדפנו...
ממשיכים כרגיל בשיגרה
למרות הביקורת הרבה שיש לי על מנהיגותנו, אליה אתייחס בהמשך, במקרה הנוכחי היא דווקא זאת המתריעה גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ על הסכנה המתקרבת, ממשמשת ובאה. העם, ברובו ובמיוחד זה השוכן ב"מדינת" תל אביב, מגיב בשאננות תוך העדפה "לטמון את הראש בחול"!
ההנהגה למרות מודעותה למצב האמיתי, ממשיכה בהתנהלות שגרתית עם כל התככים והאינטריגות. הציפייה של כל בר דעת שלמד את ההיסטוריה, היא שתכניס את המדינה למצב חירום תוך גיוס כל המשאבים הכלכליים והאנושיים, להתמודדות עם הסכנה. בפועל זה לא קורה.
- המדינה שפיתחה (בשיתוף עם האמריקנים) את מערכת הלייזר ליירוט במהירות האור של רקטות, טילים פגזים וכל מה שעף באויר, "זרקה אותה לפח" ומבססת את הגנתה על מערכות קינטיות - מבוססות טילים - שלא יתנו תשובה - לא כלכלית ולא מבצעית לאיומים.
- מדינה שפיתחה יכולת גרעינית, על-פי מקורות זרים, שומרת על עמימות בנושא ומשדרת כלפי העולם ובמיוחד כלפי אירן שלא תשתמש בה ראשונה אלא רק אולי להרתעה המבוססת על האפשרות ל"מכה שניה". כל זאת בשעה שמדינת ישראל אינה יכולה לספוג מכה ראשונה ולא תוכל להתנהל תחת איום ממשי של פצצה גרעינית "מעל הראש".
לא להיתפש לאשליות
מסקנתי מהאמור לעיל, שלמרות הפצרות ונסיונות השכנוע של "ידידותינו", אסור לנו להיתפש לאשליות, שאולי הפריץ ימות או הכלב ימות. כפי שמישאל טוען, עלינו ליטול את היוזמה ולמנוע בכל דרך הימצאות פצצה גרעינית בידי אירן. עלינו לפעול כשהיוזמה בידינו ואנחנו יכולים להכתיב דחוף את המהלכים לפני שיהיה מאוחר.
באופן מעשי, לדעתי, עלינו למצוא תירוץ מתקבל על הדעת גם כלפי ידידינו, אולי באמצעות פיתויים לחטוף חייל, ולתקוף בראש בראשונה את החיזבאללה בכל העוצמה כדי לשתק את מערך הטילים שבנו ומאיים על אתרי מדינת ישראל. מערך שכשיתקוף אותנו ביוזמתם ובשילוב עם תקיפה אירנית, יחולל נזקים פי כמה יותר גדולים בנפש וברכוש.
תקיפת החיזבאללה ביוזמתנו ותוך ידיעה כמעט ודאית לתגובה אירנית בעקבותיה תמצא אותנו מוכנים, יחסית הרבה יותר טוב, מאשר להתקפה יזומה מצידם ועוד כשבידם כבר נשק גרעיני. לרבים מאיתנו הניתוח הנ"ל ייראה אולי הזוי ויעדיפו להמשיך לטמון את ראשם בחול.
התפקיד כאן עובר להנהגת המדינה. האם יימצאו המנהיגים שיידעו, על-פי נוסח ד. בן-גוריון ומ. בגין, להחליט את ההחלטות הנכונות, אם גם לא פופולריות, ובזמן. אני מסופק.